רוצחים מלידה

"הם לחצו ידיים הרבה זמן" – Fieldhead

הגשם הוא רסיסים מלב הקרח של אלוהים שנמס לעתים רחוקות מדי. אלוהים הוא כנראה פירומן. אחרת הוא לא היה ממציא את האהבה. את השנאה. את הכבשנים. "כאן מתאים להקים את המחנה" אמר קצין אחד לשני. השדה סביב היה רחב וריק. חיפושית נפלה מעלה שיח אחד על המגף שלו והוא רמס אותה. כך רצה לרמוס יהודים, צוענים, קומוניסטים, הומואים ולסביות. קצין אחר הוציא קופסת סיגריות, והציע מהן לשאר. אף אחד לא הסתכל לשמיים. ולו היו מסתכלים, מה היו רואים? את עשן המשרפות שיכסה מעט מהן כשהתנורים במחנה יעבדו?

הקצינים לחצו ידיים הרבה זמן. הבכיר ביניהם, מטורף על מוזיקה, רשם בדמיונו להקים תזמורת אסירים. צלילים שנועדו להסתיר אמת. לבלבל. למלא שקט. אני בטוח (אני לא טועה לעולם) שזו התמונה שפול אלם (Elm) ראה כשכתב וניגן את האלבום הזה. האתגר שהעמיד לפניו היה גדול מאוד: איך לתאר בצלילים את "הבל הבלים הכול הבל", את המלכות האבסולוטית של האדם שגירש את האל מהאדמה ומהשמיים, את השדה, את הטבע האדיש. את מה שיישאר אחרי שהאנושות תהפוך לחיפושית מתה.

האלבום הזה הוא לא סתם אמביאנטי/נויזי. הוא תיעוד ה"סתם" במובן העמוק, המייאש, ללא תקווה. תיאור היופי בעמוד תלייה, בכובע עם סמל גולגולת מוות. אני בטוח (אני לא טועה לעולם) שפול אלם יצר את האלבום הזה הפוך מהמקובל. קודם יצר היצף של צלילים ואחר כך התחיל למחוק. עד שהמוזיקה הפכה לאור ועצמות. כעת אתם מבינים לאן הוא חותר: צילום אובייקטיבי של המוזלמנים (אסירים מתים חיים). צילום קול. פול אלם המציא מצלמת קול. זה אלבום מחריד בעומק שבו. כמו שאומנות גדולה צריכה להיות. אלבום שבז לצלילים שנועדו למלא שקט. לבלבל. להסתיר אמת.

10 קטעים, 39 דקות בלי מילים. אני חושב שאלם תוהה על מושג היופי. על החיבור בינו לבין האימה והאלימות. גם כשהוא מנגן בלהקת "גליסאנדו". מישהו באחד הבלוגים כתב שאלם אוהב מאוד את מוצארט. אני בטוח שהוא יודע שלנגן טוב את מוצארט זה להיכנס לתוך ארמון דווקא דרך חלון בעל זכוכית שבורה. בשיחה עם קהל, נשאל הקומפוזיטור בלה ברטוק על מה המוסיקה שלו. הוא ענה: "על זה שהמלאכים הם זבובים". הרי על כך, יפהפייה שלי, אני כותב. אני משתחווה לפניך על זה שאת מנסה להפסיק את הזמזום באוזניי. משנה לשנה הוא מתגבר. אני כבר לא יכול להבדיל בינו לבין מוזיקה שאני שומע. אולי השמיעה שלי יותר חדה משל אחרים. אולי אני שייך לקבוצה נבחרת של אלה המסוגלים לשמוע "צלילים שמיימים"? אולי המוסיקה לה אני מקשיב, זו מהרבה לפני ריצ'ארד הקטן עד זו שהרבה אחרי בלה ברטוק היא מזויפת? אולי אני לא שומע טוב, אבל אני חושב טוב? אני חושב שפול אלם שומע/חושב כמוני, שהשמות שהוא נתן לקטעים שבאלבום הם קוד.

שפול אלם, כמוני, כמו עוד מעט נבחרים נוספים, הפסיק לשמוע מוזיקה. איבד את היכולת לשמוע מוזיקה. אבל הוא זוכה במשהו חשוב יותר: היכולת לשמוע את העולם, לא רק את מה שהאדם הכניס לעולם.

סגור לתגובות.