ארכיון חודשי: אוקטובר 2010

מכוון את הגיטרה שלו

פיטר אורלובסקי (1937-2010), היה אהובו של המשורר אלן גינזברג. הם אפילו התחתנו. הוא ידע שאי אפשר לחיות בלי לשבור ענפים, שאי אפשר לחיות בלי לשבור לבבות, וכל שיר שכותבים זו בקשת סליחה על דברים אלה. הנה שירים שלו:

1.
איפה בדיוק בלב
יכולה דבורה לנחות?

2.
אור חצות
במקלחת של ציפור
גם אני

3.
קצה הקשת בענן
תפוס בקורי עכביש-
הזדמנות שאסור להחמיץ

4.
אבל הראש שלי אגוז קוקוס
מלא חלב שאפשר לתת
למישהי מתוקה

5.
הלב שלי נמצא תמיד
במקום הלא נכון

6.
האושר בלתי אפשרי אמר
הירח מכוון את הגיטרה
שלו

[ניו יורק, 1959]

צימרמן

אצרח כדי שתתעוררו: השם "צימר" ניתן למועדון הרוק / שירה / קולנוע ניסיוני / ציור / מחול / תיאטרון / טיפוח ילדים ונוער שמתגוררים באזור התחנה המרכזית הישנה בת"א, בגלל ראשי תיבות.

"צימר": ראשי תיבות של צעקות, יופי, מעשי סדום, רעש. יש הבדל ענק בין צעקה לרעש.

אליוט סמית, ניק דרייק, בלה טאר (זואי פולנסקי, אקס ההרכב "קטאמין") שרים בלחש, אבל בעצם צועקים. לראות את זואי, היפהפייה הכי עצובה בת"א בהופעה: בכל שיר היא מתרחקת יותר מהמיקרופון. כלומר, היא נשארת יושבת על כיסא באותו מקום, אבל, אבל ה… איך להגיד את זה… הכאב שלה, הוא פרח "אל תיגע בי" שמקבל עלים קרים כשמישהו נועץ מבטים חודרים בחימוקים שלו. והוא כל כך יפה. שאון היופי. ובקשר למעשי סדום: במרחק מטרים ספורים מה"צימר", בשעות הלילה, בחורים שעברו ניתוח לשינוי מין מוכרים את גופם לנהגים חולפים.
בקרוב אספר לכם על אמנים גדולים שמופיעים שם כמו: רייסקינדר, שהגאונות שלו שוות ערך לזאת של אהד פישוף, ריפיוז טו דיי, ברברה, ניקוטין, גדם, אלכס דרול, יעל ברולסקי, אילן וולקוב, מייטס, השמוקס, אורי פרוסט, השקרנים, על אורחים מחו"ל כמו מאטין, אפילו מורי ורבי, טוני וויקפורד, אקס death in june הגיע לגעת מקרוב, על מאשה, הבחורה הכי יפה, פראית ויצירתית שפגשתי בחיי או במותי. הרי אני כבר עשרים שנה מת חי.

רון קציר וגיא דוביוס, שמנהלים את ה"עסק", מרזים יותר ויותר מרוב מאמץ, תשוקה, וחזון אומנותי קדוש. אני, כמותם, שייך לאלה שחושבים שמוזיקת הנויז, שבמיוחד אותה מטפח ה"צימר" בקנאות היא המוזיקה הכי מרתקת שנעשית כיום בארץ. בואו לשמוע את הצמד "פגועי מוח" שמרסקים בשיניים את שירי אמצע הדרך של גלג"צ. והתוצאה כמו חורבן בית שלישי, רביעי, חמישי. הולך להיות רע בארץ הזאת, חברים.

בואו לחגוג איתנו כמעט כל ערב את כיבוי האורות, את ההתפרקות.
ברחוב הגדוד העברי 5 בת"א.

ל"בארבי" באים הרבה זוגות חבוקים. ל"לבונטין 7" באים לא מעט זוגות אוחזים בידיים, ל"אוזן בר" הוא והיא נוגעים בהיסוס זה בזו. ל"צימר", כמעט כולם באים לבד. הם מדברים במקום לגעת. אבל פה ושם יש כאלה שמתנשקים חזק. אני חושב שהפער הקיצוני הזה בין הלבד לנשיקות התשוקה, הוא המייחד את המוזיקה שב"צימר" ובכלל את המקום כולו: מופנמות נואשת אך גם סערת חושים גועשת. פרחי "אל תיגע בי" שמכסים מיטת כלולות.

צילום: עתליה מוסקונה לרמן

ראש העין # 2

קובי, 1983. צילום: מיכאל רורברגר.
התערוכה "הדפקט כאפקט" תוצג בגלריה האוניברסיטאית בת"א, החל מה-21/10/10, יחד עם מלכה שפיגל, מיקי קרצמן, נטלי צבילינגר ועוד. אוצרת: ענת גורל.

הבונקר

[מחווה ל-death in june]

אני חושב שהלילה הגיע – הוא אומר לה.
אתה נראה עייף- היא אומרת לו.
הפגזים קרובים מתמיד. בחוץ- הריסות ואש,
אלף תשע מאות ארבעים וחמש.
היא מחבקת אותו.
בעדינות הוא נוגע בלחיה.
אדולף אהובי.
אווה אשתי.
הוא בודד
היא בודדה.

ספרתי את ריסיך, מאה שישים ושישה
הוא אומר,
לא יודעת אם יקום רייך בן אלף שנה,
אבל הלילה אלף ואחת פעמים נעשה אהבה
היא מבטיחה.
הוא בודד
היא בודדה.

בפינה דגל צלב הקרס מאדים מבושה.
משחיר מייאוש,
מלבין מתשוקה.

אולי העבודה לא משחררת,
אבל בבונקר האהבה ניצחה.

מי מלאך מי שטן – אתם בטוחים שאתם יודעים?
נסיך על סוס מציאניד מושיט ידו
זר פרחים מעשן אקדח היא הגישה לו.

על ברלין החדשה שלג נופל.
במקום גאווה, אומץ, קורבן, אל
חדש פורח: הממון.
אני שומע רק מגפיים מסומרים של
גבורה,
אנקות אהבה חריגה ביופייה.

אדולף אהובי.
אווה אשתי.
אני רוצה לספור את ריסייך,
אני רוצה לעשות לך אהבה.