טום גאן, לילך הגנבים.

השירה האנגלית העכשווית היא מישהי עם שלוש כפות ידיים שמתפקדות נפלא והכוונה לסילביה פלאת, טד יוז וטום גאן. גאן מת ב-2004 בן 75. כשהיה נער, אימו התאבדה. ב-1953, בן 25, הוציא את ספר שיריו הראשון "מונחים מסתכסכים". "מספרי השירה העכשווית הבודדים שכל קורא רציני צריך לרכוש וללמוד" כתב מבקר. כעבור שנה היגר לארה"ב. כמעט תמיד לבש שחור, נעל מגפי עור, ובתחילה גידל צמה ארוכה מאוד. שתק לפשר קעקוע פנתר ענק ושחור על זרועו. משנות השישים כתב בבהירות גדולה על שימוש בסמים ועל העדפתו המינית. ספרו הכי ידוע הוא "גבר עם זיעה שחורה מתוקה" – אלגיה על חבריו שמתו מאיידס (1992). השיר "הטרובדור" בספרו האחרון, ובו סימפטיה לרוצח סידרתי, עוד "מפריע" לקוראי שירה מרובעים. הנה שיר שלו:


רעיון האמון / טום גאן

אמון באדם, או גנב. תמיד היה באזור ג'ים "החביב".
כשיח לילך או תמונה יפה על הקיר.
ספקנות לוהטת צבועה בכחול עיניים
ומשהו פראי בנשמתו סגור. ויום אחד הוא אמר משהו.
אמר: אמון הוא רמאות אינטימית בלבד.
למה התכוון? בכל אופן, למחרת נעלם,
ואיתו כל הכסף והשיכר של אלה שגר איתם.

אני מתחיל להבין. רואה אותו מחטט בדבריהם
בשעות המנוחה שלו בחיוך מסוים בוחר ולוקח,
פתע נתפס, ושולח את משפטו הראשון לטרוף מסר של אמון חבוי.
הוא משתחרר. עיניו כמעט שקופות. הוא עוטה כפפות.
גונב את הפרטיות של אלה שפועלים כאילו לא הייתה פרטיות כאן.

הם בחרו
להסתכן.
לילך פראי
חונק את הגן.

סגור לתגובות.