הגלגול : לליאור רשף שנגמלה מהרואין

פתאום לא היו שמיים מעל הראש
פתאום לא היה בחור שרוצים לכבוש,
פתאום לא היה עבר, עתיד, יש רק את היום,
לעזאזל הכתב האדום, יחי הווריד הכחול.

יבורך הערבי שהיה מוכן למכור על החשבון,
יבורך בעל המחסן שהשאיר פתוח את החלון,
כך שאפשר, כשגשם בחוץ, להזדחל לתוך ושם לישון.

פתאום לא הייתה ווסת, לא נורא אם לא מתרחצים,
אם חודשיים לא החלפת את התחתונים,
לא קרה אסון.
פתאום לא היה חשוב אם אין חברים.

יבורך השוטר בתחנה המרכזית
שבמקום להגיד: "מותק, לא חבל עליך? תראי איך רזית"
מזג לך קפה חם, נתן לך שטר של עשרים,
ולא חיפש לך בכיסים למצוא סמים.

פתאום הברק התקצר והרעם הפך לסתם רעד,
פתאום את שואלת אם אפשר להזריק לשד,
פתאום דיסקים, ספרים, היו רק משהו בשביל לגנוב,
כדי למכור עבור פרוטות ברחוב.

פתאום הפסקת להשתמש בנייר טואלט,
פתאום הייתה רק סיבה אחת להתעורר ולצאת,
פתאום כשפגשת את קובי, שבמקום עור יש לו כתונת פסים,
אמרת לו: "יש לי חדר. המחיר רק חמישים שקלים".

אבל פתאום יש שמיים מעל הראש,
פתאום יש גבר שרוצים לכבוש,
פתאום יש עבר, יש, כן, יש עתיד ולא רק את היום,
יש לחיים אדומות, ולמעלה אפילו לעננים יש צבע כחול.

שימות הערבי שמוכן למכור על החשבון.
וזה כיף להגיד לבעל המחסן שיסגור בלילות את החלון,
וכשגשם בחוץ איזה כיף להזדחל למיטה נקייה ושם לישון.

פתאום יש ווסת, וזה נורא אם לא מתרחצים,
ויש כסף ואיתו קונים המון תחתונים בכל הצבעים,
ואפילו מוצאים צבעים חדשים.
וחשוב שיש חברים.

יבורך השוטר בתחנה המרכזית,
שכעת שרואה אותך עיניו כמו ספלי קפה גדולות,
ואת מוזגת לתוכן חיוך חם ועינייך אומרות:
הכיסים שלי מלאים שטרות של מיליונים
כי גמרתי עם הסמים.

פתאום הברק חזר לעינייך, הצחוק שלך רועם, מתגלגל,
פתאום את יודעת שהשד נועד גם להניק,
פתאום דיסקים, ספרים, הם כדי לקרוא
ולרקוד לצליליהם ברחוב.

פתאום יש לדאוג שנייר הטואלט לא יגמר,
פתאום יש מיליון סיבות בכל יום להתעורר,
פתאום כשפוגשים את קובי אומרים לו: "אל תינעל את עצמך.
אני הצלחתי לצאת, כעת זה התור שלך".



סגור לתגובות.