את החלום שלי מגשימה שרון גל. בישראל רגילים למוזיקת נויז שהיא כסיפור: יש התחלה, אמצע וסוף. כמעט תמיד הסיפור נמשך ונמשך. לאט. "מתפתח". שרון, שמתגוררת באנגליה ופעם בשנה מופיעה פה ב"תיבה" וב"צימר" עושה הפוך: יצירות / התרחשויות שלה הן לא סיפור. הן אירועים בודדים בני שניה בלי קשר לשניה הקודמת או לזו שתבוא, אם בכלל, אחריה.
תארו לכם עשרים גברים סובבים נערה עירומה וכל אחד נוגע לשניה אחת במקום אחר בגופה. לא מלטף, אלא נוגע. וחזק. או עשרים נערות שעושות דבר כזה לגבר. תמיד חלמתי לכתוב רשימה / סיפור בן מילה / אחת. סופר מתח האמריקאי ג'ון די מקדולנד פתח אחד מספריו בשורה: "בדיוק כשנפרדנו מישהו זרק בחורה מהגשר". פתיחה שהפכה לאגדה. הוא מהבודדים שהתקרב לזה.
אין דבר כזה ים. אין דבר כזה יבשה. אין יום. אין לילה. יש טיפת לילה שנשפכת לצדדים. נשפכת ונשפכת, זה לוקח כ-12 שעות. כעת תבינו סוף סוף את סוד הפירמידות: החוד. הקצה. הנגיעה הקצרה בו. קחו את המילה הראשונה בתנ"ך: "בראשית". אם תקראו אותה מהסוף להתחלה תקבלו "תישאר ב…". שזה הפוך מנגיעה. זה ליטוף. אני חושב שהכול / הקול התחיל מנגיעה קצרה: מפיצוץ. שרון גל, אמנית קול, מתעדת בביצועיה את הבראשית האמיתית. ספק אם רובכם, שהיום שלכם נראה כמו האתמול שנראה כמו המחר, אתם, שההמשכיות היא אחת מאבני הדרך שלכם, מסוגלים לחוות מה ששרון גל עושה.
אל תדברו איתי על "משחק מוקדם". קובי לא משחקת. אני מדבר כאן על בריאה, על הבום העל קולי האמיתי. זה שמעט מוזיקאים מסוגלים לעשות.
מעולם לא פגשתי מוזיקאי / ת שהיצירה שלו נעדרת אגו כמו שרון גל.
תארו לכם את חווה מקבלת מהנחש תפוח ומיד תוחבת אותו ללוע הנחש. תארו לכם אותה מסרבת להניק. תארו לכם את השניה בה היא יורקת על אלוהים. "אתה לא תקבע את גורלי". וזה הרוק האמיתי.
–
crematoriumm.wordpress.com 