Refuse to die

"ריפיוז טו דאיי", "לא רץ למות", הוא אבנר אלטמן. מהמוסיקאים הבודדים בארץ שיודעים שלכל קרן שמש יש אורך שונה. אגב, יש גם כמה עיתונאי רוק כאלה. תום אבידן ואני מכינים סדרה על עיתונות רוק ישראלית. הארץ תקפוץ. אלטמן יודע גם לבטא את היכולת הזו, הוא מופיע הרבה. הוא מופיע הרבה, בעיקר ב"צימר". בעבר היה לו הרכב בשם "האסורים במגע".

בפינת הבמה עמדה בהופעות שלו בובה בדמות ישיעהו ליבוביץ'. אלטמן מעריץ גם את ההרכב היפני "בוריס", את פיטר כריסטופרסון ז"ל, מאושיות "סרובינג גריסל" ו"קוייל". הוציא הרבה דיסקים. (ראו באתר שלו). הוא בן…

אין רוקיסט ישראלי שאכפת לי ממנו יותר מאלטמן. מעולם לא פגשתי אמן שהמושגים "קנאה", "התמרמרות", רחוקים ממנו כמו… מ…

ב"צימר" תפגשו בו מביט בריכוז נדיר במי שמופיע, יש לו עיניים גדולות. כמו ברך של נזירה צעירונת בפגישה החודשית שלה בחלומו של האפיפיור. הוא מעשן המון. "קרמטוריומיסט".

האלבום החדש שלו נקרא "chemicak misery tour". אני מתרגש מהמוזיקה המאוד אלימה שלו, אותה הוא מוציא מהקלטות נאומים, רדיו, טלביזיה, אינטרנט, ומכוכב שאין לו שם, שלא נמצא. שלא נמצא בדמיון שלו ושלא נמצא בעולם הזה. בעצם, יש בעולם הזה כמה מקומות, חלקם עם סורגים, חלקם בלי, בחלקם קושרים אותך למיטות, מחלקם מרשים לך לצאת "הביתה" איקס פעמים בשבוע. שם יש מי שמחליט שאתה "מפריע" לעצמך ולאחרים. מקומות אלה הם תמונות ראי של הכוכב הזה. אבל אלטמן לא מפריע לאף אחד. הוא / המוזיקה שלו מלא / ה כינורות, צלילי נבל, רחשי גלים מדהימים, אור לבן של ילדות בלונדיות שעשו ממנו אהילי מנורות, ועוד מראות גן העדן הקרוי "חיים". הרי אין עשן בלי אש, ו"אש", אני בטוח שלא חשבתם על זה, היא המילה "איש" או "אישה" בלי האותיות "יוד" ו"הא" שמסמלות אלוהים. בדרך כלל ההופעות של אלטמן נמשכות כשעה וחצי בלי הפסקה, אבל מה זה לסבול שעה וחצי אם רובכם מוכן לסבול 120 שנים? לו ריד אמר פעם שלו במקום לקרוא לאלבומו "ברלין" היה קור לו בשם פחות לוקלי, אנשים היו פוחדים הרבה יותר. אלטמן שם את המילה "ריפיוז" ("סירוב") לפני המילה "למות". הוא לא חס על האוזניים שלכם, אלא על ההבנה שלכם.

צילמתי הרבה גברים / נשים שהולכים בראש מורכן. לאלטמן אם תסתכלו בתצלום המצורף כאן, יש ידיים מורכנות. זה חריף, מיוחד ועצוב יותר.

לפני שנים, באחד החזיונות שלי, ראיתי עצמי כילד יהודי מובל בקרון למחנה השמדה. לפתע ראיתי קרש רופף בתחתית הקרון, שברתי אותו ונפלתי על הפסים חי. ואז ארעה מה שקרוי "העתקת זמן", ומצאתי עצמי מבוגר, חי ובריא כאן בישראל. הבנתי שחיי ניתנו לי במתנה כדי שאתרום משהו לאנושות. אולי זאת הסיבה שאני מצרף משפטים / כותב. אני הולך לשאול את אלטמן: "אתה חושב שיש לך תפקיד בעולם?" "מה התפקיד הזה?" אני מצלצל בדלת ביתו, הוא גר מול בניין קולנוע תל אביב ההרוס. כמה מתאים. אני מצלצל, מצלצל ומצלצל. לא תהיה לי סבלנות לחכות 120 שנה עד שהדלת תפתח.

סגור לתגובות.