משבר. על האלבום החדש של "מוות ביוני"

פעם הייתה בחורה בשם "אורית" שאף חתיך לא רצה לפתוח אותה. לא יפה, לא חכמה, לא גבוהה, לא רזה. מבואסת כי אף אחד לא הזמין אותה לצאת. כל כך שנאה את עצמה, שאחרי צבא, החליטה לעטות מסכה. להתחפש לגבר בשם "אור". כך נוצר המשהו שנקרא "קובי אור". היה כיף לשרת במילואים כ"חייל", לשרוץ במערכות עיתונים כ"עיתונאי", להתלבש כ"בחור". לשכוח את הסירובים. כעת, שהיא / הוא בעצמה לא יודעת אם טוב לה או רע לה…

פעם הייתה בחורה בשם "פירס" שאף חתיך לא רצה לפתוח אותה. לא יפה, לא חכמה, גבוהה, רזה מדי. מבואסת גם כי אף לא הזמין אותה לצאת. כל כך שנאה את עצמה שבגיל 18 החליטה לעטות מסכה. להתחפש לגבר בשם "דגלאס". כך נוצר המשהו שנקרא "דגלאס פירס". היה כיף להקים להקת פאנק שמאלנית קיצונית בשם "קרייזיס" ("משבר") ואחר כך ללהקה הפוכה בשם "מוות ביוני" ("Death in June"). מסכה כפולה. כעת, שהיא / הוא בעצמה לא יודעת אם טוב לה או רע לה, כשהיא אומרת "אני הומו", שבאינטרנט כבר 10 שנה מתווכחים אם היא פשיסט וכל צד מביא הוכחות יותר חכמות מהצד האחר…

יש ל"מוות ביוני" אלבום חדש "Peaceful snow" ("שלג רגוע"). כמו תמיד ביצירה של דגלאס וזה אחד הקסמים בכתיבה שלו, כמעט כל משפט מבלבל את זה שלפניו. "היש כמוני מסכה / צוהלת ושמחה". איפה צוהלת, איפה שמחה. למשל, המושג "שלג רגוע" יכול מצד אחד לספר על אסקימואים זקנים שבהרגישם שזמנם תם, נהגו לצאת אל מרחבי השלג, רחוק מביתם, ושם לבדם למות. מצד שני הרי שלג הוא שקדיה פורחת שיד ג-ד-ו-ל-ה עקרה, הפכה וניערה אותה עד שפריחתה נשרה וכיסתה את האדמה. איזה יןפי.

כעת אתם מבינים למה הלהקה הזאת היא בעצם איש אחד שרב קשה עם עצמו או המון אנשים שכל אחד הפוך מהשני. מה הפוך יותר משמאלן קיצוני ? ימין קיצוני. מה יותר אחר מההרכב "קרייזיס"? "מוות ביוני". זו הסיבה שדגלאס משתמש בסמלים שמזוהים עם הימין הקיצוני.

דגלאס: "האמת, קובי, הפוכה. "מוות ביוני" השתמשה מההתחלה במדים כמו פאשיסטים בגלל המתופף שלנו פטריק לגאס. הוא התנשא לכמעט שני מטר, הקסים אותנו. הוא התלבש כך משום שאז זה היה אופנתי. כאשר התחילו להגיד שאנו פאשיסטים, הוא עזב את הלהקה".

קובי: "דחילאק, את יודעת יפה מאוד ששורה כמו "את כל החלשים צריך לרסק" היא לא אופנה".

דגלאס: "ואת יודעת שבדי.וי.די. שלי, "מאחורי המסכה", שבקלות אפשר למצוא אותו ביוטיוב אני אומר שאני יכול למצוא עשרות סיבות מדוע אני עושה מה שאני עושה, כותב איך שאני כותב, אבל הגרעין העמוק ביותר אצלי נסתר גם ממחשבתי. יש מקום עמוק, בסיסי כל כך, אולי אפשר לקרוא לו "הטירה" אליו אי אפשר לחדור".

הפוך מאלבומיו הקודמים דגלאס מלווה כאן רק בפסנתר של מירו סנג'דר. התוצאה באמת כמו שקדיה הפוכה שפריחתן הנופלת יפהפה וקרה כמו שלג. תארו לכם דיסק של "סמוג" הסינגר סונגרייטר המופלא, שמורכב משירים מאוד קצרים, כמעט חסרי התפתחות שמתעדים שבירת יופי, סירוב מודע לכתוב שיר יפה, שמתעדים כתיבה הפוכה: במקום חיפוש מקובל אחר לחן מתפתח, טקסט מתפענח, מתעדים בכוונה מה שאפשר לכנות: "איך לא לכתוב שיר". וכרגיל אצל מוות ביוני דווקא מה שאסור שהפוך מהמקובל / מהרצוי, כל כך מרתק. ה"לא" הופך ל"כן". הנקבה הופכת לזכר. או להפך. הנה שוב המילה הזאת האהובה כל כך על דגלאס פירס: "הפוך". ודווקא ההפוך הזה יפה הרבה יותר משירים סטרייטים של אחרים. ב-2004 הוא הופיע בארץ. אפשר לראות את ההופעה הזאת ביוטיוב. ראו איך היא מתחילה: דגלאס עולה לבמה נושא שני דגלים שלכאורה הפוכים אחד מהשני: דגל ישראל ודגל עליו מצוירת גולגולת. מגן דוד שחור. זה אלבום חובה לכל מי שעוסק / יעסוק בכתיבת שירים, בכתיבה מכל סוג, בציור וכו'. איך לשים רגל לעצמך, איך להרוס את הרצון לכתוב / ליצור משהו יפה, שנע קדימה, שפוחד מכיעור, שפוחד פחד מוות מהיתקעות. נסו להרוס את האני הכותב שלכם.

דגלאס פירס לובש מדי צבא כדי לצאת למלחמה בעצמו. הרי כל כך הרבה דברים שבתוכנו ראויים שיהרסו אותם. אם אתם למשל מנגנים בגיטרת באס מדוע שלא תורידו שני מיתרים ותסתפקו בשניים? נסו את זה אולי כך משהו יתהפך בגישה שלכם לנגינה. לכתיבת מוסיקה. אולי תעזו לשנות עוד דברים.

באלבום הבא של "מוות ביוני" תהיה שורה מדהימה בניקיונה "שורשי העץ ניתנים לחשיפה / אבל מה בקשר לשורשי השמיים?". תהפכו אותה: "שורשי השמיים ניתנים לחשיפה. / אבל מה בקשר לשורשי העץ?". כמה קל לראות מה נכון יותר.

סגור לתגובות.