הדיבר ה-11

עיתונאי רוק גדול הוא זונה שמניחה תפילין כל לילה.

זה דיבר עקום, הזוי, אבל גם נוגע לשמיים בלב.

דבר נוסף: כתיבה טובה על מוזיקה זה כמו להיכנס לים עם הגב לגלים והפנים לחוף. כך בטוח שתפריע לאנשים וגם לעצמך. תארו לכם לטוס לברזיל כדי לצפות בקרנבל וכשאתה שומע מרחוק את השירה והנגינה לעצום עיניים ולסתום אוזניים. הדבר הלא נכון, מוטעה, לא לעניין הזה עשוי / עלול לרענן אותך ואת הקוראים. הסכנה הגדולה לעיתונאי רוק לחפש תמיד דבר שיתחבר חזק או קל להנחות מוקדמות שלו מה זו מוסיקה טובה, רעה, מרתקת, משעממת… מה עושות פה שלוש הנקודות? השד יודע.

כש"דורלקס סדלקס" ניפצו טלביזיה בהופעות הראשונות שלהם בשנות הלא זוכר בדיוק מתי זו לא הייתה יציאה דבילית של משועממם וכועסים. זו הייתה הצהרה רצינית לקהל (שלושים צופים) לגמור עם הפסיביות. כלומר, אם נחזור לעניין הכתיבה על רוק, זאת הייתה הצעה לא לראות בדיסק / הופעה / תופעה מוזיקלית את נושא הכתבה, אלא לראות מה אתה, הכותב, יכול לעשות עם הדיסק / הופעה / תופעה מוסיקלית. אל תהיה הצל של הדיסק / הופעה. להפך: שהדיסק / הופעה יהיו רק, אבל רק, הצל שלך. אתה הנושא. איך אמר הפסנתרן הקלאסי גלן גולד ? "כשאני מנגן יצירה של מישהו, אני מלחין אותה ליד הפסנתר". ומבקר הרוק האמריקאי לסטר בנגס: "לעזאזל הסימטריה אפילו השפם שלי הוא לא סימטרי".

פה מתחיל הדבר ופה הוא נגמר. לבועז כהן שכותב במעריב יש חלום. להוציא אנתולוגיה של מיטב הרשימות בעברית על מוזיקה. מה דעתכם? אוסף כזה יערער את זה התזה שלי?

כשזרקו אותי מהתיכון אמרו להורי שאני מבולבל ומה שיותר חמור שאני מבלבל את התלמידים. אמא לקחה את זה קשה, אבא היה מרוצה. אבא שתיעב את השמאל, דווקא אהב את משה סנה, פוליטיקאי קומוניסט אגדי, חבר מק"י (מפלגה קומוניסטית ישראלית) ששינה את דעתו ועבר ממפ"ם למק"י ואחר כך חזר לציונות. "הנה", הוא אמר, "בן אדם שהמוח שלו זז". איך לעזאזל קישרתי בין הדיסק החדש של יעל לוי להתאבדותה של אהובתי שנהת? פשוט רוקנתי את כל החושים שלי (אפשר לעשות את זה) עם הצלילים הראשונים של הדיסק הזה ונתתי למשהו להציף אותי. הצלחתי לעשות מה שכל הטקסטים שלי מטיפים: לטעות מתוך כוונה. להטעות מתוך אהבה. להראות שיש משהו שהוא לא אמת ולא שקר. "אני מסרב להסכים להנחה שלמילים יש בעלות על התובנה" אמר ג'נסיס פי אוריג' מסייקיק טי. וי. "זה אחר, אבל זה עובד" – אמר גלן גולד.

מישהו כתב פעם " קובי אור הוא אנדי וורהול בלי מיליוני הדולרים". אני לא סתם כותב. אני כותב / מצייר על הסתם וזה הבדל מהותי. שלא תעזו לקרוא מה כתבתם פעם, שלא תעזו לתכנן איך / על מה לכתוב. כתיבה תמיד תהיה יותר רצינית ממוזיקה. כי כתיבה מסתיימת בנקודה. כי "כמעט" כל רשימה מסתיימת בנקודה. גם לסימן שאלה / קריאה יש נקודה. גם לשלוש נקודות יש נקודה.. והכי קל לשכוח מה שקדם לה. פחות קל לשכוח צליל / מראה. נקודה היא בעצם מצבור לכלוך. הגיע הזמן להתנקות. להשתנות. נקודה. סימן שאלה. סימן קריאה.

סגור לתגובות.