בן-מלך

בכניסה לגהנום יושב ח"כ הכנסת לשעבר יוסי שריד. הוא מתפקד כפקיד: יש לו דפים עם רשימות, וכשהמשאיות פורקות בני אדם, הוא מסמן וי ליד השמות. הוא מגולח, מסורק, חולצה לבנה שלו לא נקייה במיוחד: "בראשית המאה ה-21 אפשר לעשות סיכום ביניים של המאבק לחירות במאתיים השנים האחרונות: אלה שהשיגו את החרות התפכחו כבר מציפיותיהם. היום שלאחר השגת החרות התברר כיום עמל אפור במקרה הטוב, וכשחר של דיכוי חדש, במקרה הרע. אך אלה שלא השיגו אותה לא יוותרו עליה לעולם". תצלום הרוק שאני הכי אוהב נמצא בחוברת המצורפת לדיסק "טלביזיה אלטרנטיבית- מפגשים תעשייתיים 1977". סנדי רוברטסון, עיתונאי הרוק הבריטי הנהדר מהשבועון "סאונדס", מאלה שהזניקו לכוכבים את עיתונות הבריטית בתקופת הפאנק, מצולם עם אלכס פרגרסון מהצמד "טלביזיה אלטרנטיבית". רוברטסון נראה שחיף, בשיער ארוך ומשקפי שמש, הוא מהעיתונאים המעטים שהכתבות שלהם, ואין לי ספק בכך, מאכלסים מדף רחב בספריית גן עדן. התצלום משדר ניתוק, רצינות, דגש על הפנים ולא על עינוגים שטחיים, עבר שהיה ולא ישוב, מופנמות קיצונית, שבירות – בקיצור, כל התכונות שגורמות לבעליהן לחיות בגהנום. בנסיעה הקרובה שלי ללונדון בטוח שאפגש איתו. בשנים האחרונות הוא כותב שירה ושוקל אם להוציא עוד ספר על המכשף אליסטר קראולי. אם ערי סטמצקי, הבוס לשעבר של חנויות סטמצקי יגיע פעם לגן עדן כנראה שזה יהיה בגלל שהוא ייבא את ספרו הקודם של רוברטסון על קראולי וספר נוסף שלו על המוזיקאי ג'ים סטיימן. השאלות הראשונות שאשאל את רוברטסון יהיו: "מי אתה חושב מגיע לגהנום?" "למי מאלו שמגיעים לשם זה באמת מגיע?" "איך מתקנים טעויות?" "מה פירוש אדם אמיץ?" "ממתי התחלת להתאכזב ממילים?"

החברה שלי שנהת מניחה ספר תנ"ך על המדרכה שלפני מגדל כלבו שלום. הספר פתוח בפרק א' בספר בראשית, אני הולך לאחת הקומות העליונות. משם אקפוץ למטה, משתדל ליפול בכיוון הספר, בדיוק באמצע החלל הריק שבאות "ם", האות הסופית במילה "אלוהים".

כתיבה (ספרות, עיתונות) כפקידות. כתיבה כצילום. כתיבה כנסיעה כדי לחזור אחר כך. כתיבה כפגישה סתמית פחות או יותר. כתיבה כדיון צפוי מראש, לא משפיע באמת, באיזשהו בית נבחרים. כתיבה כצפייה נהנתנית בטלביזיה. בקיצור, כל התכונות שגורמות לבעליהן לחיות בגהנום.

בנסיעה הקרובה שלי מגג כולבו שלום בטוח שאפגש בכישוף אמיתי. המחאה הכי אפקטיבית של עיתונאי (גם של עיתונאי מוזיקה), סופר, תהיה התאבדות בתוך חלון הראווה של אחת מחנויות סטמצקי. "מה פירוש גם אמיץ?"

סנדי רוברטסון הנ"ל בסרט וידיאו המתעד את הקלטת האלבום "היטן ארס" של "סרובינג גריסטל", ההרכב שממנו יצאה "סייקיק טי.וי". אין לו דפים עם רשימות, הוא לא מסמן וי ליד שום דבר. הוא לא מגולח, לא מסורק, בחולצה שחורה נקייה – "סרובינג גריסטל" נאבקו בכל תלות אפשרית. המוזיקה התעשייתית שמאוחר יותר, בתקופת "סייקיק טי.וי" הפכה לטקסית ורקידה, אינה מדברת על אפרוריות החיים בערי אנגליה. היא מדבר על אפרוריות שאחרי השגת החירות. ג'נסיס פי. אוריג', מנהיג הלהקה נראה כיום כהכלאה בין גבר ואישה: חליפה, עניבה ונעליים גבריות. ציפורניים צבועות בלק אדום, שפתיים צבועות, תסרוקת נשית, גבות צבועות ואיפור פנים כבד. מבט ממושך יותר מגלה שהוא דומה לגוויה מהלכת, חלל ריק שאחרי האות הסופית. אני חושב שהוא, בניגוד לנו, הבין שהוא הגיע לגהנום. המוזיקה הכי מעמיקה בעולם כשריד מיקום שקדם ליקום הנוכחי, שסיים חייו בקריסה רועשת.

בכניסה למגדל בבל יושבים שניים או שלושה (פשוט אין יותר) מוסיקאים מוכשרים כמו שדים. יש להם דפים עם תווים ושהקרונות פורקים בני אדם, הם מקדמים אותם במחיאות כפיים: צריך להטעות את הבאים, לכסות את הטירוף שבפינוק בורגני בשם "אמנות". בפינוק עממי יותר בשם "בידור". מהן הלבבות שעולות מהארובה? אלה התקוות, החלומות שעולים בעשן. למה נועדו גדרות התיל והשומרים? הם נועדו למנוע מהשקר לחדור פנימה. לפני כמה עשורים הם כבשו את ברלין, מחר הם יכבשו את תל אביב.

"כשהתבגרתי מעט הבנתי שאין דבר כזה אדם חופשי, כי כמה חופשי כבר יכול להיות מצבור ארעי של תאים, שבתוכו כלואה נשמה כמו בת-מלך שבוייה במבצר". [אמונה אלון, "ידיעות אחרונות"].

בפתח לגהנום יושב קשור קובי א. לפניו שולחן גדול ועליו בשורה ישרה (כל / קול הדברים בגהנום מסודרים בשורות ישרות). פלקטים עם אמירות כמו:
"אורי דרומר מ"דורלקס סדלקס" הוא פול מקרטני שמוצא עצמו בבניין הריק של משרדי ה"חברה קדישא" הולם בזעם, בייאוש בדלת, בחלונות ואיש אינו שומע".

הלבוש של קובי מבולגן, לא נקי, הוא מנסה בבעיטות לבלגן את הפלקטים: זו אחת ההוכחות שהוא נחטף מגן העדן – ואיש אינו שם לב. הקרונות שמגיעים לגהנום מלאים באנשים נפוחים מחשיבות עצמית שאינם מוכשרים במיוחד.
השר עוזי לנדאו צועד יד ביד עם יוסי שריד. סימן נוסף לגהנום הם משפטים שמשמיעים האנשים. משפטים שלמילים בהם משמעות אחת ויחידה, מובנת, גלוייה לכ-ו-ל-ם. בגן העדן לעומת זאת, מילים, משפטים הם רק הד לצלילים, לצעקות, ללחישות, המשפטים הם סרטים אילמים ("נוספרטו", למשל):
"בפת… לגה… יו שור קובי ניו חן גד ליו ב רב ישר ב מ ק י … "
השתרעו על הריצפה שגבכם מופנה לתקרה, דמיינו רדיו גדול מונח על גבכם. דמיינו איך הוא הולך וקטן ואיתו הצלילים שמסביב (רדיו פתוח / דיסק מנגן, קול מהרחוב וכו'). דמיינו דממה מוחלטת.
עכשיו חשבו מה באמת חסר לכם: מוסיקה? אהבה? מין? הערכה? עניין בחיים? כשרון ל…? כסף?
דמיינו שדברים אלה באים אליכם.
דמיינו איך אתם מגרשים אותם. נכון שזה קל כל כך? לא כל כך קשה להיות אמיץ. מתי לאחרונה נאבקתם למען חירותכם, למען השתחררות מתשוקה להרשים? הרי רוב הדברים שהורסים אתכם לא באו מבחוץ, כמו המגפה בסרט האילם "נוספרטו" אלא מבפנים. מתי לאחרונה למדתם מתוכניות הטלביזיה המטופשות? אותן אתם צורכים יום וליל לכבות את המסך שמפריד ביניכם לבין חיים אלטרנטיביים באמת? מתי לאחרונה שאלתם את עצמכם "איך מתקנים טעויות? מה פירוש אדם אמיץ?" מדוע המילה הראשונה בספר הספרים "בראשית" מתחילה באות ב'? האות השנייה בא"ב. בגלל שהאות הראשונה א' היא האות הראשונה במילה "אלוהים" והרי אי אפשר לראות אותו? רק אם תעשו משהו לא כדי שמישהו יראה, אלא רק משום שאתם, רק אתם זקוקים לאותו הדבר, רק אז תטעמו משהו ממעשה בריאה אמיתי. מה פירוש "אדם אמיץ"? מיהו האסיר ומיהו הסוהר? נערה לבושה לבן או מפלץ זקור אוזניים מכוער, עם ציפורניים מעוקלות? האם יופי, תום, ניקיון הם תחפושת מוצלחת של מלאך המוות? האם הם המגיפה והמפלץ הנ"ל המככב בסרט "נוספרטו", הוא חשיבה אלטרנטיבית, ערער סדר קיים ומדכא, שמלאכי הגהנום שפוחדים משינוי ממשי, ממהפך מחשבתי, משינוי מאורח חיים קבוע מכערים אותו בכוונה כדי שתפחדו ממנו?

ב-13/1/12 ב"גלריית נחום גוטמן" בתל אביב אורי דרומר יאצור תערוכה מיצירות ז'אק מורי קטמור. עוד ניסיון שלו למנוע מהשקרים לחדור פנימה. קפיצה נועזת ממרום הארובה לאמצע החלל הריק שבאות "ם", האות האחרונהההה במילה "חיים".

סגור לתגובות.