בגללו

הצרעות שאני מגדל בחלת הדבש בין רקותיי הן הכתבות שלי. הלו הלו, עלה בדעתכם שנצנוץ הכוכבים הוא פלאש מצלמות מלאכי המוות שמתעדים אותנו?

הכנתי לכם ראשי פרקים לכבוד יום ההולדת השלושים של הלהקה שאני הכי אוהב בעולם "מוות ביוני". תתחילו להפנים:

אל תעשה מה שאתה לא רוצה.
אל תנסה, עשה.
אלוהים הסכים שפחד יגור בעולם.
אדם ברא את הסירוב.
אין דבר כזה "פחד חופשי".
יש דבר כזה "סירוב חופשי".
לא "את השמיים ואת הארץ",
אלא "לא בשמיים ולא בארץ".
אתה יכול לקפד חיים.
אתה בטוח שמחלות לא מבקשות רשות?
רק חלשים מבקשים רחמים.
רק חלשים אומרים "סליחה".
ציות נפוץ יותר מכסף.
כסף נולד מפחד.

דגאלס פירס, שהוא בעצם הלהקה, כתב את השיר הבא:

בגללו

בגללו יש תקווה בעולם
בגללו
לעולם יש חבר
חבר שעקר
את "ואהבת לרעך כמוך" המזויף
עוזר לגזע אחר, מוטציה אחרת
לפגוש בצרכים האמיתיים שלהם
כך שכולם יראו
שכל כך נפלא לעזור,
לאהוב, לבחור, לשתף,
בואו נתחיל בכך היום
לחיות, למות כמוהו…

אני כל כך מוכשר שבקלות אשכנע את קוואמי לבצע אותו.
אני באמצעות 14 ראשי הפרקים הנ"ל, עושה לו ולכולכם טובה. בדקו אם אתם נוהגים לפיהם.
כש"מוות ביוני" הופיעו בארץ, דגאלס פירס שאל אותי את השאלה הכי יפה ומרעידת לב ששמעתי: "מה המילה הראשונה שילד / ילדה ישראלי כשלומד לכתוב לומד לאיית?". עניתי לו: "אמא" או "אבא". ואז למדתי שהיופי הכי גדול בא עם כאב. עם חוסר. עם התרסקות. פרידה.

חוץ מזה, בתום ההופעה שלו בישראל, ביוני 2004, דגאלס ואני ירדנו על בקבוק וודקה בחדר הלבשה. מלאנו כוסות, הקשנו אחת בשנייה ולגמנו. לכוסות הנוקשות היה צליל של ילדים מוכים.


סגור לתגובות.