ארכיון חודשי: יוני 2012

התמוטטות העצבים ה-19

את האור ראיתי רק השבוע. עברתי תשעה עשר פסיכיאטרים ומיליון סשנים על פירוק מחשבות כדי לגלות את הסיבה הכי סיבתית להתקפי החרדה המשתקים שלי. הסיבה היא: פחד שאגלה שהדבר הכי חשוב בחיי (חוץ מ-"מ", הבחורה שאני אוהב) – הכתיבה שלי, היא זבל מוחלט. גיליתי את זה ואתם יודעים? – איי דונט גיב א שיט. כי "הזבל שלי יותר טוב מהיהלומים של האחרים" כמו שלו ריד אמר. חלמתי להיות ניל יאנג ומה שיצא ממני זו להקת "המרמלדה". להקה מהסיקסטיז שהיה לה להיט גדול אחד "מישל" שנכתב על ידי לנון מקרטני. גם לי היה להיט גדול אחד. משהו שקשור לזמרת יעל לוי. זוכרים?

זוכרים את "המרמלדה"?

ובכן, כיף להודיע לכם שהחרדה שלי גוססת. לכן אני מפסיק לשמור על דיאטה, ביטלתי את ההרשמה למכון כושר, שלחתי את ארגזי כדורי הויאגרה לאנשי מרכז הליכוד. את אוסף סרטי הסנאף שלי שלחתי לאנשי "ישראל ביתנו". אכתוב על "איפה הילד". רק רגע. טלפון.

– הלו?
– הלו. פה מדבר סמל אזולאי ממשטרת ר"ג. יש לך בלוג בשם "קרמטוריום"?
– יהוול. כמו שאומרים בגרמנית.
– לאחד הקטעים שפרסמת צרפת תמונה של הטרוריסטית אולריקה מיינהוף, מקבוצת הטרור הגרמנית "באדר-מיינהוף".
– אז מה?
– אתה יודע שזו עבירה פלילית להטיף לטרור.
– אני לא מטיף. אני נוטף. נוטף זיעה מתשוקה ללמד את קוראי שתמיד, שתמיד אפשר וצריך לחשוב הפוך. לא לציית אלא לגעת בחומרים הכי מסוכנים.
– אני איש פשוט. מקבל דברים כמו שהם. אני חושב שאתה מר אור, מעודד אלימות.
– השוטר אזולאי, אני מלמד לחשוב. מעודד ללבן ברזל ולגעת בברזל מלובן. לדעתי, המילה הכי קדושה בתנ"ך היא "לא". אני, למשל, הולך לפרסם כעת פרקים מדברים של "בורזום" (BURZUM), מוסיקאי נורווגי. אשמח אם תיתן לחברים שלך להתעמת איתם.

על לוח השחמט יש והחיילים מורדים. מפילים את המלך והמלכה שלהם, אונסים והורגים אותם. צרחות הניצחון והעונג שלהם הם נקמה בשקט הכנוע שתמיד מלווה את המשחק הזה. "בורזום" מתעד אותן. כל אחד יכול בקלות להבחין בהבדל שבין צריחת מלכה שכורתים לה את הראש ובין צריחת חייל שכורתים את ראשו. אבל רק הרגישים ביותר, המעיזים ביותר, מרגישים כמה שונה הרגשת האושר כשאתם כורתים למלכה את הראש מההרגשה שאתם כורתים לחייל את ראשו.

לפני שנתיים, בן 37, השתחרר בורזום מהמון שנות מאסר. באשמת רצח "הרונימוס", מוסיקאי דת' מטאל בלהקת "מייהם". הדעות שלו הפוכות, מאוד קשות, הוא מתווכח בכיף. הוא לא מרים את הקול אלא רק כשהוא שר / מנגן. אם עומק, מיוחדות, חוסר פשרה, חוסר פחד, נכונות לשלם מחיר על עקרונותיך, אהבת האמת על חשבון עצמך, ההכרה בעבודה שהרוב לא רק שאינו צודק אלא גם מטופש, נכונות תמיד לבדוק את רעיונותיך בכל תחום, ותמיד זה 24 שעות ביממה, הבנה ששקט ברוב המקרים הוא רפש, הבנה שככל שיורקים עליך זו עדות שאתה צודק / מפחיד יותר – כשכל הדברים האלה בוערים בך באור גדול, … אני חושב שזאת הגדרה מעולה לגאונות. גם אלבום חדש יש לו עכשיו.

הוא אומר: "הדי.אן.אי של אנשים חושבים כמוני עוד נושא עור לבן, שיער בלונדי, עיניים כחולות. בעבר הרחוק הסתפקנו בלהסתכל בטבע. לא נזקקנו לאמנות."
"הציוויליזציה הולכת לעזאזל וככל שזה יקרה מהר יותר כך זה יהיה מועיל יותר. ככל שהאוניה רקובה אין טעם לתקן חור זה או אחר. אישית, אקפוץ מהסיפון כמה שיותר מהר ואשחה לחוף יבש."

"אומרים: איזה יופי יש במסגדים. בכנסיות. בבתי כנסת. אני חושב שהם צריכים להיעלם. הם נבנו לא על ידי בני ארצי אלא על ידי פולשים. אלה שטפו את מוחות האירופים עם האל העברי, הזר, המזויף שלהם. אני רואה בהם בתי שטן שמונעים מאיתנו לשמר את האדמה הפגאנית הקדושה שלנו."
"בחלוף השנים, בגלל עירוב הגזעים, איבדנו את היכולת להתפעם מהטבע, ואני זקוקים לאמנות שתפעים אותנו. כך אנו חופרים יותר ויותר קברים לעצמנו."
"התקליטים, המוזיקה שלנו נעשו כדי לכשף, כדי להושיע את המאזינים מהחטא הקדמון: אי שמירת טוהר הגזע."

"צריך לסלק את שטרות הכסף, במקומם להשתמש במטבעות זהב ונחושת. אקים בנק בינלאומי אחד במקום בנקים לאומיים, שכל אחד מהם מוכר את ארצו. הבנקים הבריטיים, לדוגמא, מוכרים את עצמם לזרים. לממשלת ישראל."

"אין דמוקרטיה אמיתית. יש בנקים שקנו את המדיה. את הפוליטיקאים."

"אני משתדל עד כמה שאפשר לגדל / ליצור אוכל במו ידי. עבור אשתי. ארבעת ילדי. עבורי. אני מקדיש זמן רב לעצירת הגירת זרים לאירופה. בארצם הם מייצרים פחות זבל, מזהמים פחות. כשהם כאן הם מחקים את יצירת הזבל שלנו. באופן אידיאלי יש להוציא 99% מהאנושות להורג. זו תהיה שמירת סביבה ראויה."

"עוד בראשית דרכנו המוזיקלית מחינו נגד הלהקות המעתיקות והמסחריות המשתלטות על הרוק הכבד. את אלבומנו הראשון הקלטנו בינואר 1992. הוא יצא באלף עותקים. צליל רקוב. מקולקל. הפוך מלהקות הדת' מטאל המסחריות. גם מבנה השירים שלנו היה שונה. אבל כבר בסוף אותה שנה ה"להיות שונה", "להיות אורגינאלי הפכו לסיסמא. הכל הפך למסחרה בדיוק כמו אצל להקות ההבי-מטאל שלפני הדת' מטאל."

בום

חיים בזבל. בבוקר אני מסמס למכרים. ש"הלילה משדרים בקול המוזיקה יצירה של המלחין האוונגרדי פייר בולז. תקשיבו ותלמדו". בערב אני עושה הגהות לספר חדש של איתמר בן כנען. אם אתם חולמים לקרוא סוף סוף סצנה על סקס בין גבר לכבשה, אז תמשיכו לחכות.

אני אומר לאיתמר שעד שאמות אני רוצה לזכות לראות ספר עברי ש… לא. אומר זאת הפוך: "איתמר, על כריכת הספר 'קילר און דה רוד' של ג'ימס אלרוי, סופר ששנינו מעריצים, מצוטט הסופר ג'ונתן קלרמן: 'הספר הכי מפחיד שקראתי בחיי'. מתי נזכה שיצא ספר עברי שכזה?". לכן פאק יו פרוזה עברית. נחזור לשירה.

מטורף על סופר. זה לא רק להוציא מהבנק את כל החסכונות ולנסוע אפילו לאנטרקטיקה לראות אותו. זה להוציא את הנשמה כדי לראות אותו. או את הקבר שלו.

יעלה לי כ12 אלף דולר לגעת בקבר של הסופר שאני הכי מעריץ בעולם: ייגור ראדוב. ב"קרמטוריום" יש תרגום מרוסית של אלכס אורדס לקטע שלו. חפשו את מה שפרסמתי פה בבלוג בינואר 2011 ותראו. לעזאזל, מתי מישהו יכתוב ככה בארץ?

יוווווווווו, אצטרך לשמן את רובה הצלפים ולחזור לעבוד. התפרנסתי יפה מאוד מלהרוג אנשים תמורת כסף. עשיתי לי חוק. על כל מאפיונר / איש עסקים שאני הורג, אני קונה דיסק של בון אייבר. יש לי את כולם. כמה וכמה פעמים.

אני קורא ספרי שירה באותו להט בו אתם מאוננים. אני מודיע לכם שהשירים של עומר ולדמן, משורר בן 17, תלמיד תלמה ילין, שפורסמו במוסף הספרות של "הארץ" וב"עיתון 77", עולים על כל ספרי השירה שפורסמו כאן ב-15 השנים האחרונות. גם יותר מאלה של שרון אס, עם שורות לא נשכחות שלה כ"הוצאתי את הפרחים משירי והנחתי אותם על הריצפה ובבקבוקים". חוץ משני ספרי שירה של גאון שירה נסתר: אביב משה סקנדריון. יבוא זמן נכון בו אכתוב עליהם. חפשו את השירים של ולדמן. גזרו ושמרו אותם. גם ב"הו", כתב עת לספרות שעורך דורי מנור, יש שירים שלו. הלו דורי. שנה את שם כתב העת מ"הו" ל"עו" – ראשי תיבות של השם "עומר ולדמן". מגיע לו. הרי ל95% ממשוררי ישראל מגיע שאתקע להם כדור בראש.

פה קטעים מאחד משיריו שפורסמו ב"עיתון 77" החדש:

"הפרחים בשערה של זוהר מלכויות
מלאכותיות למה שבשערה של זוהר:
כמיהת כהות, אנחת גשמים וקץ האניץ החיוור
למה שממנו ולמה שממנו והלאה.

הרגע הלכה זוהר. לעולמה
הפרחים עזובים. אבל
תמיד יש מי שמשומש בפרחים.
תמיד יש מי שבפרחים שוכחים".

מינון כזה ענק של יופי, עומק ומיוחדות יכול לגרום לכוויות אור. מישהו סיפר לי שכשהראו לנתן זך את השירים, הוא בכה ואמר: "עכשיו אני יכול למות בשקט. סוף סוף התגלה פה משורר גאוני". אני לא חושב שיש מחמאה גדולה מזו.
ואתם משוררים ומשוררות בינוניים / גרועים כבו את האור בביתכם, בראשכם, וראו איך השירים של עומר ולדמן מאירים פי מיליון בחשכה.