ארכיון חודשי: ספטמבר 2012

ביאליק

עדיף להתפורר מלאסוף פרסים. כי / קיא חוץ מפרס נובל, כל שאר הפרסים מגוחכים. פרס פתח תקווה? פרס ברנר? פרס ספיר? פרס ביאליק? פרס סוקולוב? פרס ישראל? לסופרי / משוררי ישראל פרצוף צנע, מפני שבפנוכו הם יודעים שלעולם לא ייקחו את פרס נובל. לא מגיע להם. מכר שלי, פרופסור ידוע לספרות, אמר: "הופעת כל כתבי אבידן היא האירוע הספרותי החשוב בעשור האחרון. דוחפת לפרצופי המשוררים אמת: אף אחד מכם לא הגיע / מגיע / יגיע לקרסולי אבידן. אם אבידן לא קיבל פרס נובל, גם אתם לא תקבלו".

דודו בוסי בראיון ל"מעריב": "יש בתל אביב בתי קפה שם יושבים סופרים / משוררים. הגאונים בעיני עצמם".

פעם ראשונה שביקרתי ב"תמר", קפה סופרים בתל אביב, הערצתי את דליה רביקוביץ ומאיר ויזלטיר. בביישנות שאלתי מלצרית. "רביקוביץ וויזלטיר יושבים פה?" היא השיבה: "לא, אבל אלה שכן יושבים חושבים שהם יותר טובים משני השמות שהזכרת".

אני לא רשע. אני אובייקטיבי. התרבות הישראלית, במובן רציני / עמוק של המילה, לא ההתבטלות האשכנזית בפני אייל גולן ושאר אבירי השטחיות כאן, עוד ועוד מתפוררת. לשמחת גדעון סער ודומיו שיודעים שככל שהעם טיפש יותר כך יותר קל לנתניהו לעבוד עליו.

לכן חייבים להקים כמה שיותר בלוגים שבאמת הולכים לעומק. לא לכיף, אלא לעומק. אפילו בתחום הקלוש הזה שנקרא רוקנרול. "קרמטוריום" בן שנתיים. והתוצאה…
אני מאמין
אני מאמין שאת הטקסטים הכי חשובים / רציניים / עמוקים / איכותיים עושים עיתונאים ולא סופרים / משוררים. קול אחד בתחומו. אני חושב / מרגיש / יודע שהטקסטים של גון בן ארי בידיעות אחרונות לדוגמא, על דיסקים וספרים, טובים מאלה של יהושע קנז / דויד גרוסמן. הטקסטים של גון הופכים את הקוראים לסקרנים, רגישים, כועסים (על הזבל סביבנו) יותר. אלה של גרוסמן יגרמו לכם להתפעל בריבוע מכישרון כתיבה גרוסמני: מדהים, אפילו גאוני. אבל להתפעל אפשר גם ממצעדי לפידים של תומכי מוסוליני. ספרות גדולה תמיד עומדת בויטרינות. בזווית ישרה בספריה. עיתונות גדולה יורדת איתך / סוחפת אותך לרחוב. ספרות גדולה היא מקסימום נערת ליווי יקרה במלון פאר. עיתונות גדולה (ויש גם עיתונות רוק גדולה) צדה אותך ברחוב. עושה את זה בחצר. בבית שימוש ציבורי. היא הלחם והמים. בלי טוש לפני ואחרי.

"אנחנו עיתונאים גדולים" אמר סופר המתח אלמור לאנרד לסופר המתח האירי הגאוני ג'ון קונולי.

הארץ הזו מתפוררת. זה טוב, כי צריך לזרז מות דברים גרועים. מישהו מעלה באש את בית ביאליק… מישהו יקרא לי "יוהן סבסטיאן".