זה

האותיות בטקסטים שלי נראות כמו שורות של נזירות לובשות שחור שנצלבו על צלבים לבנים. לא אכפת לי שרובכם לא רואה את זה. תמיד כתבתי לכל כך מעט קוראים. על זמרים וכותבים שלא הרבה מקשיבים לכולם.

צחי רייך, צייר ומשורר, בנו של המשורר אשר רייך, הלך לעולמו. בגיל כה צעיר. ברק שהאיר את השמיים הכי כחולים בעולם, בצהריים הכי ארוכים בעולם. הנה שני שירים שתרגמתי לזכרו.

אני מאמין באמונה שלמה שכותב גדול באמת הוא זה ששומע את אלוהים עושה חשבון נפש בשתיקה.

אם יש לכם הגדרה יותר טובה – נשמע אותכם.

בתצלום למטה: צחי רייך ומשמאלו רוני סומק.

חיים: ז'אן פולן
ילד נולד
בעיר גדולה
כעבור חצי מאה
הוא רק לוחם מת
זה היה הוא
האיש שראיתם
מגיח
ומניח
שק מלא תפוחים
שניים או שלושה מהם החוצה מתגלגלים
עוד צליל נשמע
בעולם בו ציפור
על קבר
עומדת ושרה.

מרי ג'ו בנג: אודה להיסטוריה
לולא שכבה כאן במיטה עם בחור
לפני כל כך הרבה שנים, מה היה קורה, היא חושבת,
לה ולתינוק שלא היה נולד, וכעת
איננו. היא לא הייתה יודעת
מה זה להיות אם
היא לא הייתה יודעת מה זה מוות.
היא לא הייתה יודעת מה זה לאהוב.
שלוש מתנות שניתנו לה.
"תעירו אותי", היא אמרה,
"כשהחיים שלי יגמרו". הסתכלו עליה.
זה כמו שחלונות הלילה נתפרו לעיניה.

scan0003 (2)

סגור לתגובות.