רימון

להגיד על הספר הזה "גדול" – זה מיותר. לקרוא לו "נפלא" – זה סתם. לקרוא לו "מושלם" – זה אחר. לקרוא לו "ענק" – זה לא לעניין. לקרוא לו "גאוני" – זה מכוער. הוא עולה, מרסק את ההגדרות המטופשות האלה.

באתי להזהיר אותכם שהספר הזה יכול להושיע אתכם. כי הוא יכול לגרום לכם להפסיק לכתוב ספרות, שירה, הגיגים. ע"י כך ללמד אותכם לחיות כמו שצריך – לא לפחד מכלום, לא לטפח את האגו הנפוח שלכם שקינא במי שיותר מוכשר ממכם בתחום העלוב, המיותר שנקרא אמנות – תחום שמונע ממכם את היכולת / שאיפה לחוש אקסטזה למראה עץ, דשא, חילזון, נחל, יער (ממשי, לא מתואר / מצויר), קוס, זין, פיטמה, רקטום, פרח סביון בודד בתוך שלולית סיד ענקית (פרח שהוא מלאך קובר את שרידי השמש בלב גוש הקרח של אנושות מנוולת),

הו ריבון עולם גוסס, מתי יבינו האנשים שכתיבה / ציור / נגינה הם עשייה במירכאות, כמו לחתום על עצומות במקום לירות באקדח או להשליך רימון. מוות לשירה! מוות לזימרה! מוות לאוננות! מוות למוות! מוות ללבוש! מוות לשורות הקצרות! מוות לשורות הארוכות! מוות לניקוד! מוות להוצאות הספרים! מוות לפרסים כספיים והלא כספיים! כרעו ברך לפני הברזים שמביאים מים לבתים! כרעו ברך לפני האנשים הבודדים שמפזרים אוכל לחתולים! כרעו ברך לפני מי שמעדיף לקנות נעליים גבוהות ולא עוד תרגום של הלית ישורון! כרעו ברך לפני מי שמגדל מריחואנה בחצר בית! לפני מי שמבריח בפי טבעתו את "קארריס נאופ" – מבחנה עם טיפות פיטריית הזיה מדרום מזרח אסיה שאט אט מופצת גם במערב וגורמת למי שנושך אותה לברוח מהעבודה / צבא / לימודים!

איש הלך למלחמה ותראו מה יצא, איש חזר מהמלחמה – בעצם חזר ולא חזר – ותראו מה הוא הוציא. ספר! לוחות הברית!

אין רחמים עצמיים בספר הזה של אבי אליאס. שיצא עכשיו אחרי מותו. אין רחמיים עצמיים בבלוג הזה זה ספר שהנושא האמיתי בו הוא השחרור.
שחרור ממה? שחרור מהסתר פנים. שחרור מצירוף אותיות, כי צירוף אותיות הוא כניעה, הוא להשכיב כאב וזוועה לישון, שחרור אמיתי הוא לא להשכיב לישון, הוא להשכיב לשון, שחרור אמיתי הוא ריפוי. אני הולך לומר עכשיו משהו חצוף: סיפרתי פעם לאליאס שאני חש כיף ופורקן אחרי שאני כותב. רשימה על רוק למשל. "אדיוט" – אמר אליאס, "הרי זה כיף של קברנים! אם אתה רוצה כיף ופורקן – סע לתיאלנד. לחודש. סרוק את בתי הזונות הכי יפות שם".
אני נוסע לשם בקרוב. אתם תמשיכו לכתוב / לקרוא, כלומר, לעשות את המוות. אני נוסע לעשות חיים. יש שירים שספרים בצורות ריבוע או מלבן לא מתאימים להם. יש אנשים שמודעות אבל בצורת מלבן או ריבוע, על מותם – לא מתאימות להם. השירים (חיים) ומודעות (מוות) של / על אליאס הם כאלו. תממשו את הספר הזה.

scan0041

סגור לתגובות.