חד

לא עוזבים. היה היה פעם כשחן שינברג ואני מופיעים כ"דובי הנמלים" במועדון בתל אביב שקוראים לו "המחוגה". אף אחד לא בא. קטי דור, אשתו של חן, קראה לשתי האחיות שלה כדי שימלאו את המעברים. קראתי טקסטים שתרגמתי משירת יבגני יבטושנקו, ריצ'רד בראוטיגן, פיליפ למנצ'יה וחן עשה כישוף עם הגיטרה, המגברים והפדלים. קראתי יותר שמות עיתונאי רוק / זמרים / ות שחשבתי שיבואו. אלה שחשבתי שיכבו את הביטחון האגואיסטי והשמרנות שלהם ויפתחו למישהם מאוד שונים. לא באו. חן ואני הוצאנו דיסק "דובי הנמלים". לפחות קטע אחד שעשינו, קרוס בין נאום מוקלט של בניטו מוסוליני, הדיקטטור האיטלקי ובין קולות מריעים שהקלטנו מישיבת מרכז הליכוד, הרגיז הרבה. כשהשמענו אותו ברדיו 106.

הדיסק אזל. בקרוב ייצא שוב. כי עוד ועוד מכינים פה מגפיים מסומרים וסרטי שרוול. כדי לפתות אתכם לקנות אותו, הנה תרגומים שלי ליבטושנקו. הם לא בדיסק. הם עדות לציפייה שלנו שתקשיבו לו, ואולי תקנו אותו. ואולי תאהבו אותו. ואולי תמליצו עליו. ואולי, כשתפתחו את קופסת הדיסק, תמצאו בתוכה חפץ איתו…

1.
אהובתי תבוא
תשליך זרועותיה ותכרוך אותן סביבי,
את פחדי תבין, תתבונן בשינויים שבי.
פנימה, מהחשכה הניגרת, מהליל השחור כזפת
לא משתהה לסגור את דלת המונית
תרוץ במעלה המדרגות דרך המרפסת הנרקבת
בוערת באהבה ובאושר אהבה
תרוץ נוטפת במעלה המדרגות, לא תדפוק,
ראשי תיקח בידה
ובהפילה מעילה על כסא
הוא יחליק לריצפה בערימה כחולה.

2.
אני מכיר את הסביבה
היא עוד לא מכוסה ירוק
אבל – הניחי זאת לי.
אמצא את הגבעה הירוקה מכולן
ושימלתך תהיה
פרח יחיד
שצומח בלב העשב.

scan0002 (3)

סגור לתגובות.