חג

קרמטוריום בן 3.
"עוד מילים?
עוד מוסיקה?
אין דברים חשובים יותר?
אתם עושים אותם?"

 

– סטיב סטרלנד,
עיתונאי רוק.
בעבר עורך ה-NME

–

נוף וערפל

כשג'ניס איאן, הזמרת המופלאה, תבוא בשערי השמיים, לרגלי אלוהים היא תפתח את נרתיק הגיטרה שלה ומתוכו תוציא, תניח לרגלי האל, גוויות חתלתולים שמתו מרעב, צמא – ובעצם מרישעות בני אדם ומאדישות אלוהים. כך, אבל כך בדיוק, נשמעת מגי בל (Maggie Bell). זמרת בלוז-רוק סקוטית. בת 68. בכל הצניעות, אני לא חושב שצריך להוסיף לתיאור הזה. הנה, שברתי אחד מכללי הניו ג'ורנליזם: אם אפשר לכתוב חמישים מילים על משהו, כתוב חמש מאות.

איאן פאיי (Ian Pye), עורך מיתולוגי של ה-NME אמר: "לכתוב ביקורת מוסיקה זה לנהוג בליל ערפל כבד במכונית שאורותיה מאירים ואתה מזמר בקולי קולות. אבל כדי לראות, להבין מה באמת קורה, אתה צריך לצאת החוצה, לסתום את פיך ופשוט להסתכל. ואם אתה מוכרח לפתוח את הפה זה רק כדי לבלוע את המפתח".

בכל הבהירות, אני לא חושב שצריך להוסיף לתיאור הזה.
הלאה.
צהריים אחד קראה לי האמנית היפנית פומיו סקוראי למחסן ריק, סגרה את הדלת אחרינו והתנצלה שהמחסן צפוף. נכון. אני חושב שהוא היה צפוף ואני הייתי ריק. היא יפהפיה ועדינה ביותר וכשנטלתי את ידה שברתי לה אצבע. זה חשוב כי מינון הרוע שבי כזה רחב שכל מה שאני עושה (וכותב) יוצא עקום. יש יופי בכאב. "כל מה שאני עושה וכותב יוצא עקום" אמר רוברט סמית' מ"הקיור" וכדי להראות את זה יותר טוב הוא מורח בגסות אודם על שפתיו, מסרק בגסות את שיערו, מתיר בגסות את שרוכי נעליו.

אני מאוהב בגסות ב… להקה בשם DIIV. היא מברוקלין. לבסיסט קוראים ראובן פרץ. האלבום שלה מ-2012 "OSHIN" הוא כל כך יפה, לזמר וכותב השירים קוראים זאקרי (זכריה) קול סמית'. לא נכון שהוא מרכין ראש בפני הגיטרה של רוברט סמית'. למרות שלא מעט מאשימים אותו. ההבדל בין DIIV ו"הקיור" ענק: בשירים של "הקיור" יש יופי ארצי. יפה זה יפה זה יפה. "סתם" יופי. היופי במוזיקה של DIIV מחובר מהשנייה הראשונה לתפילה. ומהשנייה השניה וזה העיקר, לסליחה. אולי משום כך שירתו של זאקרי קול סמית' מעלה באוב שירת נזירים טיבטים.

סליחה ממי? ממי שסובבנו לו את הגב? מנביאים שסירבנו להקשיב להם? מאמת שכיסינו אותה בפעלולים מילוליים חסרי משמעות? מהזמן שאנו מבזבזים? סליחה שאנחנו פחדנים? שאנחנו משאירים בשלטון אנשים שהורסים את הארץ הזאת? סליחה על כך שהטקסטים שלנו במקום להרקיד מביאים דיכאון?

לי המוסיקה של DIIV גרמה להיכנס ללא רשות לבית כנסת רמת גני ("מחסן ריק של יהדות" כמו שיורם קניוק הגדיר). זו פעולה שלא קשורה לדת. לאמונה. זה לא להתחבר למשהו. להפך. זה להתנקות. לחזור להתחלה. להתחיל לחיות מההתחלה. מחדש. ברית מילה. ברית של מילים.

סליחה פומיו. תודה פומיו. אבל ליבי שייך לאחרת. בלב שלי תקועים המון מסמרים. בלילה, על אחד מהם, מישהי תתלה את השמלה שלה.
–