וידוי אריגה

1. מכתב למשורר חיים גורי:

גורי, אני מקווה שלפחות
אתה תאמין לי: עמדתי בערב על חוף
ים בתל אביב וראיתי שיר שלך
כתוב על פני הגלים.

2. מכתב לנסים קלדרון:

בעזרת השם הזה "קרמטוריום". באוגוסט "קרמטוריום" בן ארבע.
צ'ייקובסקי כתב קונצ'רטו לפסנתר כדי לגלות שצער שאינו מקרב לאלוהים, הוא סתמי. אולי זה הדבר היחיד שיש לי מה לומר על מוזיקה. מעט מדי קולטים שספרו של נסים קלדרון "יום שני – שירה ורוק בישראל אחרי יונה וולך", הוא קודם כל מסה נגד הניו ז'ורנליזם, סגנון כתיבה לא אינטלקטואלי, ילדותי, שפורח בביקורת רוק, שנדיר למוצאו בכתיבה על ספרות / קולנוע / ציור ואפילו ג'ז. זה סגנון כתיבה מתקתק. סכריני. נדמה שכל פעם שעיתונאי שכותב בסגנון הזה מסתובב, הוא הופך לנציב סוכר. זו, בעיקר זו, הסיבה שקלדרון בוחר לכתוב על רוק. לעקור את הסרפד מהשורש. אני הולך רחוק יותר. ה"ניו ג'ורנליזם" עבורי הוא תיעוד עצוב של האסון האנושי: אהבה עצמית קיצונית: הקפיטליזם.

היי, אפילו לחיוך שלי יש צורה של דמעה.

3. מכתב לבן דודתי:

משה יקר, כשאמות, נא חקוק על מצבתי את המשפט:

"קיבל ציון 'נכשל' בתפילה".

4. מכתב לאורי דרומר (מ"דורלקס סדלקס"):

חבר יקר. שיניתי את השם שלי מ"יעקב" ל"קובי" כי קובי זה ראשי תיבות של מה שאני אוהב לאכול:

קרפלעך
וסמים
בעלי
יחוד.

תמשיך לקרוא לי "קובי".

5. מכתב למאשה:

בן
לו היה לי

6. מכתב למוזיקאית "זולה ג'יזוס":

אני לא מאמין שבפריז ב-2011 אמרת לי: “אחרי שהקהל שבא לראות הופעה שלי עזב את האולם, ראיתי אותך מוריד מהתקרה את החיוך שלך שאסור בכבלים ומחפש לשווא את המפתח. אל תפחד מסקס". אני לא מאמין.

7. מכתב למי שנשאר:

המשפט האחרון שאבא אמר לי לפני שמת היה: “אושוויץ הוא הצליעה של אלוהים".
המשפט האחרון שאני אמרתי לאבא: “אם כך, האמנות היא מקל הליכה של אלוהים בעזרתו אלוהים זז מכוכב לכוכב".

zola

סגור לתגובות.