התרוממות

אני אוהב לקרוא בפני קהל קטעים שחיברתי. במיוחד כשאני מופיע ב"צימר" עם הבחורה שאני אוהב. אז אני ממש עף. תראו ותקראו. כדאי לכם. כי יום אחד אעוף ולא אנחת יותר:

כשאמות קברו אותי בשמלה אדומה ושתי צמות.
עם ספר של ג'ון קונולי. במקום פרחים
כסו את קברי בנעלי בית עם שרידי מקקים
תחת הסוליות.

כסו אותו גם במזרקים מזהב
שיהיה מה לגנוב – הרי תמיד
גנבו ממני ראיונות ושורות.

שירו שירים של אדי קוקרן בטקס הקבורה.
סוף סוף ישמעו רוקנרול אמיתי בארץ הזאת.
אל תבכו. חבל על הטיפות.
אל תפרסמו קינות בבלוגים או בעיתון.
כי פחות עיתונאי רוק בעולם – זה לא אסון.

(מתוך אלבום חדש של קובי "סוף קול סוף", שייצא בקרוב).


עם הלשון
בתוך הלב שלי
זה לא שיר אהבה
עם מעט היין שנשאר בכוס
כמו עפעף אדום
זה לא שיר אהבה
עם השמלה שלה
כמו כרית המונחת על פי הקורבן
זה לא שיר אהבה
עם המים שיורדים
בין האצבעות כמו דמעות
זה לא שיר אהבה
עם סכין הגילוח שמסתירים
בגרב. תמיד יש קליינטים מסוכנים
זה לא שיר אהבה.

scan0002 (3)

סגור לתגובות.