הבריחה

כותב רגיל על מוזיקה גורם לך, הקורא, להימשך למוזיקה. כותב טוב על מוזיקה, גורם לך להימשך לעיתונאות. אבל כותב גדול על מוזיקה גורם לך להפוך לאסטרונום מאושר: אתה רץ ברחוב וצועק: "גיליתי כוכב!".

יותר מכך: כתיבה גדולה היא להצית סיגריה עם קצה הלשון ולתת את הסיגריה לנידון למוות.

חלמתי שאני שושן גאה שלא נותן לדבורים, גשם וכפור לגעת בו. תרגמתי שיר חורפי, עוקץ, של משורר סקוטי נורמן מק'קייג. הוא גם האוטוביוגרפיה שלי. הנה:

 

וירטואוז מאוכזב

בפינת שדה קרומבי
החמור נעשה מדי רגע מטורף יותר. אני מקשיב
לנעירתו
אנקתו ומדמיין
את הצליל העגול, העשיר,
אותו הוא רוצה לשלח לחלל,
כוכב מוזהב של קול נגול
לעיניו המתפעלות של העולם.

אין פלא
בשומעו את אשר יוצא
מהטרומבון הניחר הזה
עיניו מתמלאות דמעות
וגולגלתו צונחת
לגעת בשפתיו בעלי הדרדר – משלים
שהם כל מה שמגיע לו.

 

ועוד תרגום שלי:

הקפיצה המכרעת

הוא הוציא הון על אדריכלים ובנאים.
חתם על ערימות המחאות עבור ריהוט,
שטיחים, ציורים, המיטות החדישות ביותר. הוא הקיף את ביתו
במטעים וערוגות פרחים, פסלים ומזרקות.
ובסוף, במקום הנכון, המתאים מכולם,
ראה בריכת שחייה לתפארת
שבהקה כמגדלים מוזהבים.

זה קרה מעט לפני שפגע במים
בקפיצה הראשונה כשהבחין
בצל הסנפיר השחור, שבמים השקטים.

scan0001

סגור לתגובות.