אצבעות

חנוך לוין צדק: הגדרת האושר: הפעם הראשונה בה ילד קיבל מתנה עפיפון. הפעם הראשונה בה הוא איבד אותו ואחר כך מצא אותו.

אני ילד שקיבל עפיפון. ואיבד אותו. ועד היום מחפש אותו. בטקסטים שלי אני מתאר את האובדן. איך שאני עף גבוה לשמיים כדי למצוא אותו. עף על פי כן.
הידיים שלי דביקות מרוב כלום.
אני עף. תקראו:

פסנתרנים קלאסיים ממש ענקיים – ג'ון אוגדון, סביאטוסלאב ריכטר – המטבעות הקטנים שבכיסים שלהם מסוגלים לטרוף את המטבעות הגדולים שם. אם תקשיבו טוב תשמעו את זה.
הפסנתרן הרוסי דניל טריפונוב בן 23. כבר זכה בתחרות צ'ייקובסקי ובתחרות רובינשטיין הלפני אחרונה. עטיפת הדיסק שלו "טריפונוב הרסיטל בקרנגי" מספרת סיפור (ראו תצלום). הסתכלו: הרחוב בו הוא הולך צרוב משמש. הבנינים עקומים כאילו הארץ הולכת ומתייבשת. עוד רגע והרחוב יתמוטט. החליפה שטריפונוב לובש כל כך נקיה ומהודרת שאתה חושב שהיא מסתירה פצעים. טריפונוב לא מחייך. הוא נראה מבוגר מעשרים ומשהו שנותיו. כמי שמשדר: "באתי לספר לכם בעזרת אצבעותיי ואגרופיי הסגורים שגשם כבד או משהו חמור פי כמה עומד לרדת. תקשיבו. תראו".

תקשיבו איך הוא מנגן שופן. טריפונוב יודע שהפעם האחרונה שאלוהים הואיל בטובו לרדת מהשמיים לכדור הארץ הייתה בשנות הארבעים של המאה שעברה, באירופה. אז, אלוהים פצע את רגליו כשדרך על עצמות שבורות של בני אדם. אתם רואים את הדם של אלוהים?

טריפונוב יודע את זה.
תקשיבו איך הוא מנגן את ליסט. לפעמים אלוהים הורג מתוך אהבה. תקשיבו.
מוסיקאים גדולים הם אלה שמחלקים צנצנות דבש למנקי רחובות. אנחנו מנקי רחובות.

scan0003

סגור לתגובות.