המעגל

תראו: לפני שהלבן של החורף נולד הוא היה בגלגלי העיניים של השטן. האל עקר אותן ופיזר אותן בארץ. אנשים רגישים מאוד מבחינים בהן ורועדים מקור. אם הם כותבים שירים (כמו מאק דמארקו) השירים שלהם רועדים ורועדים.

תבינו: דימויים חשובים הם יותר משורות יפות. תפקידם: לדחוף את הראש שלכם לאמיתות לא נעימות, מכוערות. כאשר, למשל, משורר גדול כמו יאיר הורביץ כתב: "התעגלה הציפור לחופן שמש" זה יותר מיפה. הדימוי הזה מזכיר לכם את הארעיות, הפריכות שבחייכם. את המוות שאורב לכולנו. כאשר דוד אבידן כתב "הבוקר יורד כמו מצנח לבן וקריר" זה יותר מיפה. למה הוא התכוון? במו אוזני שמעתי את אבידן אומר: "מצנחים, כמו מלאכים, יותר מכל מזכירים לי דגלים לבנים. דגלים של כניעה. ראיתי את שניהם. קור חלף בגופי".

אגב, בשירים של אשפי דימויים: יהודה עמיחי, אלתרמן, הדימויים הם לא תחנה סופית. הם משהו בדרך. אצל מאות חקייניהם דימויים מיופיפים הם הדבר היחיד. חוץ מהם אין כלום.

יכולתי בקלות לפרק שירים של דמארקו: לספר על שיר שלו בו הוא מקדים לצעקת "אההההההה" שניה של שקט שאחריה חבטה בגב גיטרה אקוסטית. כאילו מיכסה ארון מתים נטרק. ותיכף הוא מוסיף אקורד צורם מפסנתר חשמלי. כאילו ביקש לקונן על נטיית סינגר סונגרייטרים להמעיט בכלי נגינה אקוסטיים בהקלטות שלהם.

תראו: אני רועד רועד מזעם כשאני נתקל בגישה כזו. ל"מנתחים" מסוג זה אני אומר: זו חוכמה בפרוטה לדון ביחס בין מילה לצליל בשירי פופ / רוק. נראה אותכם מנתחים את היחס בין מילה וצליל באופרה "משה ואהרון" של שנברג. או באופרות של אלבן ברג. אתם פוחדים לעשות את זה?

אני זוכר מה אמר אריק לביא: "כששרתי את 'שיר הקטר' לא עניין אותי לגלות לכם כמה גלגלים יש לקטר. רציתי להראות לכם איך מרוב זיקנה הגלגלים מסתובבים יותר ויותר לאט". כשכתבתי (לא פירקתי, להיפך, כתבתי) על טוני וויקפורד (אקס "מוות ביוני"): "יש לו קול של דחליל קשיש ששומר על שדות של אש" נגעתי ביצירה שלו יותר עמוק מכל פירוק. סיפרו לי כשציטטו באוזני טוני את השורה הנ"ל, הוא הגיב: "תגידו לבחור שכתב את זה שאם אי פעם הוא יקלע לסערת ברקים, אבוא להגן עליו בגופי". הלו מפרקים, מישהו החמיא לכם כך?

אם כבר מדברים על ארון מתים: לעומת השירים של דמארקו, אלה של אליוט סמית' מזכירים ארון מתים שממרחק נדמה שהוא מכוסה כולו בשושנים אדומות. אבל כשתקשיבו טוב מקרוב לשירים של אליוט סמית' תראו שזה ארון מתים מעץ פשוט שלא מכוסה בשושנים אלא במאות סימני נשיקות שבחורות ששפתותיהן צבועות ליפסטיק אדום הותירו עליו. מה נובל יותר מהר – שושנה או נשיקה? גם על זה דמארקו שר.

סיפרו לי שבהופעות הוא מקפיד לסמן סביבו מעגל בקוטר מטר ואוי ואבוי לנגן שיעז לחדור לתוכו. הוא פוחד מחום אנושי?

הוא יופיע ב-13.8.2014 בבארבי. תסתכלו. תקשיבו. תכתבו.

scan0001

סגור לתגובות.