התלמיד

גם כשכבר מגלים מישהו שמסוגל, כמוך, לחקות את שלגייה… דיסקים שלהוציא אותם מהקופסה, לשמוע אותם, זה בדיוק כמו להפנות את הגב לים ולחזור לקללה: לעיר שתמיד תישאר באותו מקום. צ'ט עם ג'נסיס פ. אורידג' (סייקיק טי.וי). פורסם לראשונה בפנזין העתיק "קוסמונאוט".

קובי אור: "היי, אני קובי ויש לי יותר שמות מאשר לך".

ג'נסיס פי אורדיג': "שמות שאתה נתת לעצמך או שאחרים נתנו לך?"

קובי: "גם וגם".

ג'נסיס: "רגע, יש הבדל משמעותי בין השניים. אני הפסקתי להרכין ראש בגיל 14. מה שאחרים חשבו וביטאו אודותיי עבר לי מעל הראש. לא בגלל הקומה הנמוכה שלי – וצירוף המילים 'הקומה נמוכה שלי' חשוב ביותר, אחזור אליו אחר כך – אלא בגלל שבגיל צעיר הבנתי שלחיות מהיום להיום או מהיום למחר, מגמד אותי לדרגת בעל חיים נמוך ביותר בסולם האבולוציה. מגיל 14 טוויתי תוכנית לגבי עצמי. לאן ברצוני ללכת ולא 'לאן ברצוני להגיע'. משום שאנשים שמרוכזים במטרה מסוימת הם חד-ערוציים, ת-מ-י-ד יבחרו בדרך קצרה, בטוחה, יעצמו את העין השלישית שלהם ואת הסנפירים שלהם מלהתחכך ולחדור למקומות מפתים שת-מ-י-ד מתגלים ב-מ-ק-ר-ה, ללא תכנון מוקדם. אני זוכר את עצמי כנער בונה מזבחות מגזעי עצים, מענפים נבולים, וחש התעלות דווקא בראותי את הרוח מ-פ-ר-ק-ת אותם. אז הבנתי שה'לא' וה'הרס' חשובים לי הרבה יותר מה'כן' ומה'בנייה'".

קובי: "אבל זה מאפיין גם ילדים קטנים שאוהבים לפרק שעונים ולעשות דווקא. אתה לא חושב שזאת גישה ילדותית?"

ג'נסיס: "בהחלט. אולי זאת הסיבה שילדים מעניינים אותי יותר ממבוגרים. ילדים י-ו-ד-ע-י-ם והידע הזה טבוע בהם מרגע לידתם – ל-ש-ח-ק בארגז חול: מבוגרים יודעים ליצר אותו, למכור אותו או לקנות אותו. זה הבדל מכריע".

קובי: "אבל להיות ילד זה גם להיות חסר ישע"..

ג'נסיס: "וזה טוב. אני מ-ט-י-ף למבוכה. עדיף לי לפלרטט עם מחשבות התאבדות, תאוות רצח, קנאה, השפלה עצמית, השפלת הזולת. אני מאמין שהבנת שאת השם שבחרתי לעצמי א-נ-י בחרתי לעצמי – 'גנסיס פי. פורידג' (פורידג' באנגלית: דייסה – ק. א.) הוא התחככות במושג 'בראשית היה בלגן, תוהו ובוהו'. מתקופה מסוימת אני הופך את עצמי למה שרבים קוראים 'אישה'. כמו במקרים אחרים אני הולך מהחוץ פ-נ-י-מ-ה. מציפורניים צבועות, ליפסטיק, לבישת חזיות ל'שהות מדיטטיבית' שלפחות חמישים אחוז ממנה מסייע לי להפוך מ'הוא' ל'היא'. אני לא מתכוון לניתוח לשינוי מין. ליחסי מין עם גברים – שני דברים אלה מבצעים קטנים מדי. פתרונות במרכאות. סקס לגבי, הוא שקיעה או זינוק למבוכה, לטשטוש עבר ועתיד ולא סתם לחריגה מ'אני' מוכר, צפוי, משעמם מדי. כבר מזמן זנחתי את השלב שבו הצהרתי שאני מגדיר 'איש זקן' כמי שמנהל חיים נטולי הפתעות, נטולי שינויים. אנשים חושבים שהטשטוש בין ג'נסיס ה'גבר' וג'נסיס ה'אישה' הוא רצון בורגני ליהנות משני העולמות. שטויות. מעטים מדי יודעים שכתוצאה מכישופים דרום אמריקאים, החל מדרגה מסוימת, מגיעים לביטול ההבדל שבין גבר ואישה.
הבטחתי לך שאדון בעניין ה'קומה הנמוכה'. כבר שלושים שנה שאני לא מתעניין בפיזיולוגיה שלי. את התסרוקת שלי אני משנה בגלל נוחיות. כבר שנים שנמאס לי לחפוץ את הדמות שלי. לקעקועים שלי התייחסתי כאל אלבומי הסולו של לו ריד: לאלבום 'הפעמונים' שלו קסם מיוחד, אז אקשיב לו ואשמור עליו. אם בשנה הבאה א-ר-ג-י-ש שמיציתי אותו – אפסיק להקשיב לו, להסתכל עליו, להתייחס אליו. לא צריך להשתדל להיות בטוח במשהו. המוטו שלי הוא 'השתמש וזרוק'. קשה יותר להתפטר, למחוק הרגלים ודפוסי מחשבה-התנהגות ישנים, שזמנם עבר ולכן הם כמו שן רקובה שתהרוס את כל פניך, מאשר למחוק קעקוע. יש אנשים שגרים בבית, יש שבמכונית, יש שברחוב. אלה תיירים: יודעים שתמיד יוכלו לחזור למשהו בעל גבולות בטוחים: כמו הנה חדר השינה שלי, שם המקלחת. או כאן פינת הרחוב/הספסל ש-ל-י. אני לא עוסק בטיולים. אני עוסק בהגירה. במעבר מ… אל… אין לי רכוש שאני שומר. אתה בוודאי יודע שהיום אני מוגדר, ובצדק, מיליונר. את הכסף אני משקיע שוב ושוב כדי לנדוד ה-ל-א-ה. אין דבר כזה 'הקצה / הסוף של העולם'. אז למה שיהיה 'קצה הגוף', 'קצה המין', 'קצה פרק היד', 'קצה האף'? אם כיום כבר כמעט כולם מבינים שאפשר לבנות בניינים שבחיצוניותם ובפנימיותם מציבים סימן שאלה לגבי בנייה קונבנציונלית, מדוע אנשים לא מפנימים שאפשר לשנות את הפיזיולוגיה של גופם, לשבור כללים כ'לבן אדם יש רק שתי ידיים ושתי רגליים, שתי עיניים ופה אחד'? לכן המושג תוהו ובוהו אינו צריך לסמל מצב פסול, להפך, זהו המצב הרצוי. שהקדים את החוקים, את הכללים, שתמיד יש לבדוק את 'נכונותם'".

קובי: "אני מאוד אוהב את שיר הפופ 'ים האהבה'. אני חושב שמרטי וויילד שר אותו בשנות השישים, הוא היה אז להיט ענק, זה מרטי וויילד, אביה של קים וויילד. לים אין גבול, לאהבה אין גבול, שניהם עמוקים מני חקר, משתנים לעד. תמיד חשבתי שזה מוזר שאנשים משתמשים כל כך הרבה במילים 'ים' ו'אהבה' ובכל זאת אינם תופסים שאפשר למתוח, לשנות, להפוך לגמרי את דמיונם ואת גופם".

ג'נסיס: "איגי פופ ביצע את השיר הזה באלבום בשם 'פארטי'".

קובי: "יש דבר כזה בשם 'אושר'? אתה לא חושב שאנשים מאושרים אינם עוסקים בשאלות כפי שאתה עוסק וביצירת אמנות"?

ג'נסיס: "ישנם כאלה שאתה לא יודע שהם מאושרים – הם יודעים. המילה 'לדעת' כאן היא עמוקה מאוד. הם 'יודעים' זאת ומסתפקים בכך. אחרים 'יודעים' ובטוב ליבם משתדלים ללמד אחרים מהו 'אושר'. יש כאלה שלא יודעים שהם כן מאושרים. במקרה זה, המילה 'לא לדעת' – זאת מילה אחת (דונטנואו) – עמוקה אפילו יותר. יש גם סוג רביעי, חמישי, שישי וכו' של 'יודעי אושר'. בוודאי שזהו מצב נכסף. לו הייתי עוסק רק במרדף אחר אושרי הפרטי, לא הייתי טורח ליצור מוזיקה, לעשות אמנות אחרת, להרצות, לדווח על רעיונות / רעיונותיי. האוטוביוגרפיה שלי – ואני מודע לזה שש כמה אנשים שמחכים שאכתוב אותה – אינה צריכה לעניין איש. לא בכך העניין. האם ג'נסיס פי. אורידג' קיים או לא היא שאלה טפלה. כשאני עוסק בחיפוש אחר ידע סודי, פילוסופיות 'אזוטריות' , אני כקטון התלמידים, ילד אלמוני שעיניו פקוחות ואוזניו זקופות בבואו אל מורה חשוב. אני לא מורה, גורו, אמן וכו'. אני ת-ל-מ-י-ד. תלמיד שפוף קומה, המוכן לעבודה קשה. אוף, זה כל כך קשה להיות תלמיד, אבל זה גם כל כך פשוט. אתה רק צריך ל-ה-ח-ל-י-ט שהעצים בחוץ, חוף הים, הים, השמיים וכל מה שיש בהם, רעיונות של מורים רוחניים שלפעמים אתה צריך לנסוע אליהם מרחק של אלפי קילומטרים חשובים יותר מהדירה שלך וכל מה שיש בתוכה (כולל אוסף תקליטי איגי פופ). להיות תלמיד זה לא ללכת לבית הספר. להיות תלמיד זה ל-ע-ז-ו-ב את הבית. הבית. הבית. הבית".

———————

למי להשאיר את המפתח? למי להוריש את הכל? למי לומר "אני עסוק מכדי לשכב איתך"? להיכן לטוס? ממה לחיות? מי יקרא לי "אבא"? מי ייתן לי עבודה? מה יגן עלי מפני השלג והקרח? למה שיתנו לי מרק חם בחינם? במה לשלם תמורת חדר במלון? למות כמו זאב ערבות? יש אנשים שילמדו אותך איך להעלים את כל הרחוב בו אתה גר? חש אנשים שילמדו אותך איך להעלים רק את עצמך? האם ג'נסיס פי. אורידג' קיים? אני חושב שאת כל הצ'ט הנ"ל קלטתי לפני יותר מעשרים שנה כשהתבוננתי בעטיפת אלבום הסולו של לו ריד – "לו ריד", בציור הנפלא שעליה: הבתים העזובים שהתלמידים עזבו אותם, הים שאין לו גבול הפורץ לרחוב, הציפורים שאין כלוב שיכלא את יופיים ובקידמת הציור, הכי קרוב אליכם, ערימת אבני חן יפהפיות, נוצצות כמו השקרים.

scan0007

סגור לתגובות.