גוף

מפחיד. נשלחתי לבדיקות רפואיות מורכבות. אעדכן אותכם בקרוב. הרופא שלי נראה מפחיד (ראו תצלום) אבל הוא עדין, רך כמו שלגון. הוא אוהב את להקת "פו פייטרס" ואת המשורר האמריקאי הקשיש, האגדי, ג'ון אשברי (Ashbery). ביקש שאתרגם שיר של אשברי.

הכל יכול לקרות. בספר אחד קראתי על איש ששמר חזק מקטרת אינדיאנית עתיקה. הדבר הכי יקר שלו. יום אחד היא נשברה. ואז הבין – שדבר לא בטוח. שהכל יכול להישבר. גם גוף. גם נשמה. והשלים עם זה.

אבל אין מוות בעולם. אני יודע את זה מתוך הקשבה חזקה לסונטה אופוס 109 לפסנתר של בטהובן. נסו אותה. כל דבר ממשיך וממשיך. כנראה בצורה אחרת, אבל ממשיך. זה מנחם? כן. זה מנחם. הייתה לי חברה שנכנסה בכוונה לים ויצאה בתור גוויה. פעם כתבתי על זה בבלוג הזה. אני חולם שהיא משנה את התסרוקת שלה כל יום. ומראה לי.

אפגוש בה בקרוב?

אז הנה תרגום שלי לשיר של אשברי:

הם חלמו רק על אמריקה

הם חלמו רק על אמריקה
להעלם בין שלושה עשר עמודי דשא:
"הדבש הזה טעים
למרות שהוא שורף את הגרון".

הם התחבאו באסמים מפני החשכה
יתכן שהם מתבגרים עכשיו
ומאפרת הרוצח גדולה נגישה יותר.
קוביית לילך הוא האגם.

בימינו הוא אחז מפתח.
"אנא", שב וביקש.
הוא בן שלושים.
זה קרה לפני

לפני שיכולנו לדהור מאות מילין
בלילה בין פרחי שן אריה.
וכשהכאב בראשו גבר
עצרנו בתחנת דלק נידחת.

כעת יחפש רק סמלים.
ההיה גם הסיגר סמל?
ומה בקשר למפתח?
לאיטו נבלע בחדר השינה.

"לו לא הייתי נתקל בשולחן בסלון לא
הייתי שובר את הרגל. איך זה לשוב, לעמוד
ליד המיטה? אין עוד מה לעשות כדי לקרב
את השחרור שלנו. מלבד לחכות, לחכות
ולפחד שהוא בוא יבוא.

ואני אבוד בלעדייך".

scan0009

סגור לתגובות.