השיעור

לא תאמינו. לא אכפת לי. אבל במו עיני ראיתי: עורב ובת זוגו עפים ובמקור שלהם נושאים אנטנת טלביזיה ארוכה. הם עפים ולוקחים אותה לבית אותו הם מקימים. זוג טרי. הם נושאים אנטנה כי הם לא רוצים לשמוע אודות כבלים. אם אתם לא מאמינים שדבר כזה יכול לקרות, וחושבים שמקסימום תראו עורבים עומדים על אנטנת טלביזיה שפה ושם עוד אפשר לראות על גגות, – אין לכם מה להקשיב למוזיקה של "סייקיק טי.וי". אתם לא יודעים מה זה לעוף.

"סייקיק" עם הסולן ג'נסיס פי.אורידג', הם עוד דוגמה לתופעה לא סימפטית ברוק. זמר שמתייחסים אליו כאל גורו. חצי אל. מעין מנהיג על. כשהקהל נוהג כעדר צייתן בהופעות שלו. חמש מאות או יותר אנשים נעים כגוף אחד. נועצים עיניים בורקות, ריקות מאינדיבידואליות, במנהיג / זמר שעל הבמה. אבל, וזה מה שכה חשוב בדבר הזה הקרוי "סייקיק טי.וי", דווקא בלב העדריות והסגידה כשאתם רואים איך את ג'נסיס נראה, מה הוא עשה לגופו, כשאתם מקשיבים לו וקוראים מה הוא אומר, והמאמרים שהוא מפרסם ברשת חשובים לא פחות מהדיסקים וההופעות שלו, אתם רואים עד כמה האינדיבידואליות הבולטת, העצמאות המחשבתית / התנהגותית, לא ה"יס מן", היא ערך בעל חשיבות עליונה.

ג'נסיס פי. אורידג' מלמד אתכם לא להצטרף לעדר. להתגאות בלהיות שונה. להיות לגמרי אחר. את ג'נסיס אני מגדיר כ"זונה עצמאית לגמרי שמוכנה לעשות חריגים, שעובדת בשירות הביון של העתיד". הוא האישה היחידה שדויד אבידן היה צריך להתחתן איתה.

דווקא כאן בישראל, מקום בו מי שמעז לחשוב / להתנהג אחרת (גדעון לוי שכותב ב"הארץ", ח"כ חנין זועבי, אמנון אברמוביץ', "רופאים ללא גבולות", "יש גבול") נחשבים לבוגדים / חסרי בינה, ההופעה של הלהקה הזו ב"בארבי" ב-24/3/15 כל כך חשובה. מלמדת לחשוב אחרת. להתנהג אחרת. להתנתק מהכבלים שקושרים את החשיבה ואת ההתנהגות שלכם. בואו להופעה הזאת. תהפכו את הראש שלכם. ואחר כך תהפכו את הארץ הזאת.

הנה שיר של אורי ברנשטיין מספר ישן שלו "ערב עם סו". כאילו נכתב על ג'נסיס:

"גם כגבר. גם אישה. הבדל מקרי.
והמקרה שוב אין בו חשיבות."

התאורה שבחוצות חברה באור
שנע את אפלת החוץ לזו בפנים.

רגליה נחשפו תחתה ועליהן
העור רטט לפתע ואני

נגעתי בה בלאט, ביד אישה.
"מי שנוגע בי טועה, טועה.

סבור שכבר אחז בכל תעתועי".
נגעתי בה ביד שלא של איש,

לא של אישה, ביד של עצמות,
ביד של עצמות, כמו זו שלה.
scan0004

סגור לתגובות.