איפה הילד?

לפני שנים התקבלתי לעבוד בכור האטומי בדימונה. שומר שער. החזקתי מעמד פחות משבוע. היינו מורים למבקרים להשאיר מאחור מפתחות, תעודות זהות, כלי נשק וכו'. בדקתי אותם היטב. הכיסים שהיו לכולם בעיניים ובלב היו ריקים מדמעות.

אני מתעב אנשים כאלה.

בכסף (המועט) שהרווחתי שם, קניתי רחפת.

במשך השנים שדרגתי אותה לבלוג מוזיקה. הבלוג הזה.

אני מכבד אנשים (גם עיתונאי רוק) שמשתדלים לגעת ברחם של העולם ולא רק נוגעים ברחם של פסל ונוס.

למרות שאין שנייה של שקט, הכלים מנגנים צפוף מאוד. אפשר לשמוע שכל שיר מלא ב"חללים ריקים מאוד" : זו לא סתירה. יש תחושה של מחסן ענק ובו, באמצע, מעט מאוד ארגזים קטנים. הריקנות שולטת. איפה הילד? אני מדבר על האלבום האחרון של מאק דמארקו. הילד ישנו. דמארקו כותב באלבום הזה על ילדותיות, התבגרות (בייחוד בשיר הכל כך יפהפה "בלו בוי"). הילד ישנו, אבל האלוהים חסר. נושא האלבום (הרבה יותר במוזיקה מאשר בתמליל) הוא ההעדר. לא העדר בורות, חברה, אח שאפשר לסמוך עליו, אמא שמבינה את הבן וכו'. הילד ישנו. הנער ישנו. בת זוג ישנה. האלוהים חסר. קשה לי להיזכר באלבום רוק שיצא בשנים האחרונות שמדבר (במוזיקה, לא בתמליל) כל כך חזק על השמיים הריקים.

אגדה יפנית מספרת על טביעות רגלים ענקיות שהתגלו על חוף ים. על גופת ענק מסתורי שנסחפה לחוף. על המון אנשים שנקבצו להתבונן בה, על הויכוח הארוך האם לקבור אותה באדמה או להשליך אותה חזרה לים. או להשאיר אותה על החוף. מאכל לציפורים, לחיות טרף, לתולעים. בסוף החליטו להשאיר אותה כמו שהיא על החוף. ברבבות הימים היא הלכה ונרקבה. הפכה לכתבי קודש. אתם מכירים אותם. מוזיקה, אמנות, הן זמזום הדבורים החגים סביבם.

אתה מדבר יותר מדי. אתה כותב יותר מדי. אתה מקשיב יותר מדי. אתה חושב יותר מדי. אתה שר יותר מדי. אתה מנגן יותר מדי. זה מה שאני קולט כשאני מביט בעטיפת האלבום הנהדר "דספרדו" של להקת "נשרים" ("Eagles"). ראו בתצלום שמצורף כאן את השפתיים הקפוצות בחוזקה של חברי הלהקה. "אתה מטורף יותר מדי" – זה מה שאני רואה בתצלום: את מבט הטירוף בעיני רנדי מייזר, בסיסט הלהקה.

אני כל כך נמשך ללהקה הזו עד שהמשיכה הופכת לשנאה. בשיר "איש מחוץ לחוק" באלבום הזה, פחות או יותר באמצע, יש סולו קצרצר שטעונה / גלויה כל כך הרבה תקווה, שברגעים קשים בחיים שלי היא מסתירה, מכסה, על הייאוש, חוסר האונים שבתוכי.
הכוח שבמוזיקה.
הכוח שברוקנרול.
החולשה שבתוכי.
הבלבול שבתוכי.
הו אלוהים, מה באמת חסר לי?

scan0002 (3)

סגור לתגובות.