ממש בקצה

ממש בקצה האצבע המשולשת שלי. נוחתות הציפורים הכי יפות בעולם. הן באות לומר לי שהציניות, הבוז, שמאפיינים אותי הם מעט מעט לא במקום. ציפור כזו הם התקליטים / דיסקים של קליפורד ט. ווארד (Clifford T. Ward). שוב אני מסתייע בסופרת מתח. הפעם זו אלכס קאווה ((Kava שגרה בנברסקה, עיר הולדתי, ושם כותבת את ספרי המתח השרוטים ביותר שלה. הנה משפט מפתח מספרה "התקף שיגעון": "יותר היא לא חלמה איך תברח מהתא".

איך תברח מהתא?

קליפורד טי. ווארד מת בדצמבר 2001, בן 57, אחרי כמעט עשרים שנות מאבק במחלת טרשת נפוצה. את אלבומו האחרון סיים להקליט בסטודיו בביתו כשהוא זוחל על ארבעותיו מהמיטה לסטודיו. שם האלבום: "ג'וליה וסיפורים אחרים".

אלבום (וויניל) שלו משנת 1973 "מנטל פיסס", מצאתי ב"אוזן השלישית". 49 שקל. צעקתי כשגיליתי אותו שם. לשירים של ווארד שמות כמו "הזמן, הקוסם" ו"מאיפה באמת באים המלאכים?". זה מזכיר לי שעל המצבה שלי אני רוצה שייכתב: "מלאך שנפל מהשמיים ולא היה לו מקום על האדמה".

על האדמה.

ווארד התחתן עם אהבת חייו בגיל 17. היא הייתה בת 16. היה לו לפחות להיט מיליונים אחד: "Gaye". לא סבל להופיע ולהתראיין.

באלבום "מנטל פיסס" כמה יצירות מופת. בעצם, כמה רגעי מופת. הפסנתרן ארתור רובינשטיין אמר כשהוא שומע מישהו מנגן יצירה, די לו אם לדוגמא בעשרים ומשהו דקות קונצ'רטו לפסנתר של מוצרט יש שניה, שלוש או ארבע שניות, לא יותר, בהן הפסנתרן נוגע חזק בהרדקור של היצירה. במקום הכי הכי עמוק שלה.

הנה כמה רגעי (שניות) מופת באלבום הנ"ל של ווארד: בתום הבית השני בשיר "קלישאה עצובה" התזמורת, רק התזמורת, משמיעה צליל עולה ויורד, יורד ועולה, עולה ויורד וכו'. כך גם בסיום השיר. כמו חזה עולה ויורד. יורד ועולה. כאילו קליפורד טי. ווארד אומר: "עזבו את המילים. עזבו את הלחן. תקשיבו לנשימה שבשיר. זה משהו שונה לגמרי, לפעמים בלא קשר ללחן, למילים, לשירה. אבל זה העיקר. לזה אתם צריכים להקשיב בתשומת הלב / האוזן הכי רבה. כי זה נקרא לגעת בחיים. לגעת ביד שבורה של הבחורה שאתה אוהב שניה לפני שעוטפים את היד שלה בגבס".

השיר 'הדיילת' נפתח באיטיות ענקית. אם שיר יכול לעצור, להקפיא את הזמן – זו עדות מצוינת לכך. חבר שלי, שעוסק בזן בודהיזם, אמר לי: "מעולם לא שמעתי רגע מוזיקלי כזה שמצליח להסיר מהראש שלנו את העתיד ואת העבר, להתמקד לגמרי בהווה. רק בהווה. זה קטע מוזיקלי קצרצר שבשניות עושה מה ששנים ממושכות במנזר זן ספק אם מסוגלות לעשות".

ואם כבר מדברים על הזמן: שימו אוזן לשיר "Wayward" שבאלבום. איך קליפורד שר את המילה "זמן" (Time). כמעט בלחישה. בצניעות כה רבה. זו לא כניעה. זה ליטוף.

כומר רוסי חכם אמר: "למה כל כך הרבה אומרים 'אני אוהב אותך' ולא 'אותך אני אוהב'? כי אנשים הם אגואיסטים. שמים דגש על איך הם מרגישים, ולא על איך בת/בן הזוג שלהם מרגיש/ה".

אז שימו אוזן איך קליפורד מבטא באלבום את המילה "את" (You).

אני חושב שאני מספיק ברור. הרי לכתוב על מוזיקה זה יותר פשוט מאשר לעקור שיני זהב מתוך פה של תנין.

קליפורד טי. ווארד הוא אחד משני המרפאים שמרפאים אותי. הוא כבר מת. אני לא יכול לומר לו את זה. אני יכול לומר את זה למרפא השני: לבחורה שאני אוהב. קוראים לה….. היא יודעת את זה.
–