אז וכעת

השם שלו זה…. במאי בתיאטרון. הוא מרשה לי לספר את זה. הוא לקח אותי מגן העצמאות לביתו / במכונית האדומה / והחזיק לי ביד כשישבנו על הספה שלו / רציתי שישמיע לי את הפרק האיטי המופלא מאוד של סונטת פסנתר הפטישים של בטהובן / החזיק לי ביד / דיברנו על עדנה / שביט / השפתיים שלו היו עדינות סביב העטרה / האדומה / של האיבר שלי / לפניו דחפו לי את האיברים שלהם בכוח / הוא / היה הראשון שמצצתי לו. יותר מתשוקה מינית / הוא אחז בכף היד שלי וקשר את / עמד בפינה עם הגב אלינו / מתפלל לאלוהים שאיזשהו אור לבן בלילה ירד פתאום לחדר / ולא רציתי מין עם גבר ולא הרואין, רציתי לגעת בעור חלק כמו לבנה. אוף, עור של מישהי. יש דבר כזה שנקרא נערה, נכון קובי? / החוכמה של זה שמתחת לתצלום שלי ב"העיר" מחזיק מזרק הכניס את הכותרת: "קובי אור פילוסוף עם אינסטרומנט". איזה פילוסוף? / את קוטנר בטח היו מצלמים שם עירום ממותניו ומטה עם הכותרת "קוטנר – פילוסוף עם אינסטרומנט" / המזרק הזה תלוי בחדר שלי עד היום, אני קורא לו "עט הזהב שלי" / מזרק מבחור ערבי, אצדק שמו, שמת ב-17.6.81 ב"ידיעות אחרונות" עשו מזה סיפור שלם / אם מישהו ב"ידיעות אחרונות" שהעסיק אותי בפרויקט בשם "תל אביב" היה פשוט מרים טלפון ומתעניין במשטרה אם יש לי תיק ועל מה, ואיך אבא שלי עמד ובכה במעצר הראשון שלי והתחיל לדבר בפולנית. ואמר שסבא היה רב וקל לפתות את הבן שלו / ילד עשוי מעור זקן שמחזיק נורות חשמל מתחת לסדין ומדמה שהן שדיים של בחורה / גע לאט, ל-א-ט / מסביב כאילו הן עשויות זכוכית / מישהי פעם ניסתה להתקרב אלי ממש וכשנרתעתי אמרה: "מה, יש לך / ביצים מזכוכית שאתה פוחד ממני?" / אני לבד, יותר מספה של עני בן 60 שמחזיק נורות חשמל מתחת לסדין ומדמה שהן שדיים של בחורה שבירה מאוד מאוד. רצו לאשפז אותי כשהייתי בן 19, בצבא, רימיתי וזרקתי את מכתב ההפניה / לא נגעו בי בחדרי הבידוד, התייחסו אלי כאל כדור בדולח מלא לכלוך / קוטנר סיפר לי, כשסיפרו ליעל לוי שכתבתי עליו ב"ווליום" – "ואני רוצה לשכב איתה", היא הגיבה: "אם הוא חתיך אז ברצון". / לא נכון. / הייתי להיט בגן העצמאות בגילאים 24-26. הלהיטון הכי לוהט בעיר. בפעם הראשונה ששכבתי עם גבר, זה היה אחרי הסרט "הטנגו האחרון בפריס". הוא היה מהנדס חשמל והשתמש במרגרינה / בבית של…. הכרתי את אצדק, פושר ערבי מיפו שאוהב לדפוק בתחת בחורות ובחורים. לא רציתי, והוא הציע לי הרואין בפעם הראשונה לא סיפרתי באמת מדוע לא עבדתי יותר מעשר שנים. שתבינו, זה לא ספרות. אני שונא את המושג הזה, ואת המושג "אמנות". למט ג'ונסון "The The" יש שורה נפלאה: "ישנם דברים שכתובים בעיתון, וישנם דברים שכתובים על הקיר". מגיל צעיר אהבתי רוק קשוח. כזה שלא תמצאו בספר / בעיתון. רק על הקיר / אז אצדק קיפל את השרוול שלי / לאיבר המין שלי…. / קרא "פיאט אדום וקטן. יד ענוגה הייתה לי. איש לא העז געת בי. ושיפשף את המקום ליד הפרק. פיזרתי רמזים בכל מיני כתבות שכתבתי – תתעניינו מה פירוש המושגים "נורה בצהרי היום", "כדור שלג" ברשימה שכתבתי בעיתון "חדשות" על טום וורלן, ונחשו מאיפה ידעתי שהכדורסלן "אולסי פרי הולך ודועך" ברשימה שלי "ברונסקי ביט". הרבה לפני שידעו שהוא מכור, שלא לדבר על "התנסות סיד פרסלי" / אני מעדיף למות בגיל 40. סגור בכדור בדולח לבן מאשר לתת לעולם לגעת בי / והמים היו מתוקים באגם שמלא ב-Swans. אצדק שכנע אותי לתת לו לעשות לי ובתמורה שאעשה אותו דבר למישהי שהוא הביא / דיוויד ביירן סיפר ב"מלודי מייקר" איך הוא מניח תקליטים על תנור חימום ורואה אותם מתקפלים / תחשבו על הדימוי הזה / אני, למשל, התחלתי לפזר את התקליטים שלי ברחבי העיר. פשוט, להשאיר בכל פינה לו ריד אחד, Swans אחד, מעניין מי ימצא אותם / אם ג'וליאן קופ מזכיר ג'נטלמן בריטי, לבוש בקפידה, עומד ברחוב וגשם יורד. והוא מחזיק שתי מטריות. אבל הגשם יורד על פניו. על גופו. והוא מחייך, לא אכפת לו / ומישהו נפלא מה"ניו מיוזיקל אקספרס" לא פוחד לכתוב: "הופעה מחורבת. טוב, לפחות, שנער נלחץ אלי כל הזמן ההופעה" / מה יש לי לפחד? / יופי של תקליט האלבום החדש מריאן פיית'פול. אני חושב שזאת הייתה מריאן פיית'פול שניגבה לי את הזיעה כשזרקו אותי לאריות.

scan0002 (4)

סגור לתגובות.