הבא בתור

אור בעיניים ב"בארבי". כשג'נסיס פי. אורידג' והלהקה גמרו להופיע נכנסתי לחדר שלהם. החתמתי את ג'נסיס על קסטה של "סרובינג גריסל" ועל חולצה עם ציור פניו שעיצבתי. הוא היה מאוד נחמד אלי. אמר: "אתה נראה לי בחור מאוד עצוב. אתה עצוב לא בגלל שאתה לא חתיך. אתה לא חתיך בגלל שאתה עצוב".

לבנות פסל של נערה רק מענבים ירוקים ושחורים. להוסיף לו קצת ענבים אדומים – נקודות אדומות – סימנים שהמזרק מותיר. קשה לעשות את זה. אבל גם קשה לכתוב כראוי על מוזיקה. עם כל יופיו, פסל הוא רק פסל. לא בשר ודם. כתיבה על מוזיקה, עם כל יופייה היא רק כתיבה. היא לא מוזיקה. הנה תראו ותמששו:

תגיעו למקום בארץ שנקרא "תל אפק" (ראו תצלום למטה). שם מבנה ישן נושן מוקף עצים ודשא. כשאתם רוצים להיכנס לתוכו, שוטרים חוסמים אתכם. אחד מהם מסביר שהם קיבלו הוראה לפנות משם את כל האנשים כי אלוהים מתכוון כל רגע להגיע לשם ולהעניק שוב את לוחות הברית לעם ישראל. אם תשאלו: "אם כך, מדוע לא לתת לאנשים להיכנס ולחכות לו?", השוטר עונה: "אולי כי האנשים עדיין לא ראויים לקבל אותו".

כך נשמעת המוזיקה של קונסטנטיה גורזי (Gourzi). מלחינה ומנצחת יווניה בת 53. מהמלחינים העכשוויים המעטים שיש להם מעריצים שנודדים בכל אירופה כדי לשמוע ביצועים חיים של יצירותיה. הופיעה גם בישראל.

את התצלום למטה של "תל אפק" הקרנתי בפני תלמידים. "מה הכי מרגש אתכם בו?" – שאלתי. מישהי ענתה: "כל העלים והדשאים נדבקים אחד לשני. רק העננים בשמיים לא פוחדים לשוט כל אחד לבדו. אני מקנאת בהם".

כעת תקשיבו למוזיקה של גורזי. תמצאו אותה ביוטיוב.

ולפני שאני הולך, עוד משהו על כתיבה על מוזיקה. הטקסטים שלי הם סוסים לבנים, ללא רוכבים, עם כתמי דם על האוכפים שלהם, סוסים מהם נפלו הנסיכים שרק בחלומותיכם הגיעו אליכם.

scan0001 (4)

סגור לתגובות.