אל הציפור

חפשו ביצועים גדולים לנוקטורנים של שופן. ביצוע טוב גורם למאזין לראות את המעיל העבה ששופן לבש בלילות קור. ביצוע ממש טוב גורם לך להריח את המעיל. אבל ביצוע מופלא גורם לך לראות ולהריח את הנשימה של כל יצור חי, שאדם או אפילו מקק, אפילו חרק אחר, זכה בטיפה ממנה. אולי לזה התכוון קפקא בסיפורו "הגילגול". אני חושב שגם דברים דוממים – אבן או מים – זכו בטיפה כזאת. הביצוע של הפסנתרן הישראלי אמיר כץ הוא כזה.

הנה, הקשבתי לביצועים של הפסנתרן וילהלם קמפף למוצרט. תוך כדי אחד מהם צעקתי: "אנחנו לא בודדים, אנחנו הגשם". אני חושב שאם אתם מספיק רגישים הבנתם את זה.

ראו את התצלום המצורף למטה. אמיר כץ מצולם כשהוא נשען על מעקה גבוה. כמה שניות לפני שקפץ ממנו. קפץ לאן? לא לאדמה, לא לשמיים, אלא למקום יותר עמוק וגבוה מהם. לתוך פה של ציפור מתה. לשם קופצים בנגינתם פסנתרנים מופלאים.

מה זאת אומרת "פה של ציפור מתה"? הנה, תרגמתי לכם שיר של המשורר האמריקאי ריצ'רד בראוטיגן (התאבד ב-1984) בשם "מסעדה". תקראו ותבינו. ותשמעו:

ריצ'רד בראוטיגן: מסעדה
שבירה, כבת 37,
עונדת את טבעת הנישואין כמו מחוץ לדברים
ומביטה אל ספל הקפה הריק
כאילו היה פה של ציפור מתה.
הארוחה הסתיימה. בעלה הלך לנוחיות.
בקרוב יחזור ואז יהיה תורה
ללכת לשם.

scan0005

סגור לתגובות.