ווילקו

כוח על שאני רוצה שיהיה לי: לגלות את בתי הקברות של פרחי "אל תיגע בי". לשם אגיע ואתפלל לעילוי נשמתם.

ניסו לגרש אותי מהגנון. ניסו לגרש אותי מהגן. ניסו לגרש אותי מבית ספר. ניסו לגרש אותי מהתיכון. ניסו לגרש אותי מהצבא. ניסו לגרש אותי מהאוניברסיטה. ניסו לגרש אותי מהרחוב. ניסו לגרש אותי מעיתון. ניסו לגרש אותי מהבלוג. מהבית. ניסו לגרש אותי מהמדינה. הפניתי להם את הגב. אני לא צריך אותם. אני נותן שם לענן. תרגמתי לכולם שיר של צ'רלס בוקובסקי. הנה:

"היא שוכבת כמו רגב אדמה
אני מרגיש את הראש שלה-
הר גדול שדחפורים גונבים ממנו
אבל היא בחיים. מפהקת
מגרדת באף שלה
ומושכת אליה את השמיכה.
בקרוב אשק לה:
לילה טוב
ונירדם יחד.
סקוטלנד רחוקה רחוקה
מתחת לקרקע
מחליפים צנרת.
אני שומע רעש מכונות
ובשמיים יד לבנה שחורטת:
לילה טוב יקירתי, לילה טוב".

בסמטה חשוכה קטנה מצולמת בהיחבא על ידי שוטרים, נפגשים שניים. אבל לתדהמת השוטרים השניים לא מחליפים סמים בכסף. אחד שולף מתרמילו…

אחר כך שניהם מתפשטים לגמרי ולובשים איש את בגדי רעהו. הם עושים זאת במהירות כזאת, שרק לשנייה השוטרים המצלמים מבחינים בלבבות שלהם. לבבות צבעוניים. בניגוד ללבבות בשחור לבן של השוטרים. ממש הפוך מהשחור לבן שבעטיפת האלבום החדש של פורטיס.

לפני ימים אצל הפסיכיאטר שלי. מה שמשגע אותי זה גם הסיוט שלי ממילים (משפטים) שמסתיימים בהברה פתוחה. כמו המשפט הזה. מילים כמו "הברה". או "פתוחה". או "זה". או "מוסיקה".

אני מרגיש טוב רק כשאני מסיים משפט עם הברה סגורה. כמו "הבנתם". או "בלוג". או "אור". או "מתפרק". או "קרמטוריום".

הפסיכיאטר אומר שזה בגלל שאני פוחד ממקומות פתוחים. מדברים לא נעולים. מחדרים לא נעולים. כי במקום פתוח יכולים הרבה דברים לקרות. גם דברים רעים. פתיחות תמיד שוות ערך לשינוי. קובי פוחד משינוי. כי קובי פסימי. כל שינוי מאיים עליו. אולי לכן אני מפרשן, מסביר שירים. פרשנות היא סגירת משהו פתוח שאין לו סוף.

תראו, אני מנסה כאן להיכנס לאור של להקה שאני מאוד אוהב: Wilco. שהסולן שלה, ג'ף טווידי, סובל מאותם דברים שאני סובל.

אבל הוא בחיים.
הוא מרגיש נמוך ומלוכלך כמו רגב אדמה.
הוא מרגיש את הראש שלו שכאילו דחפורים גונבים ממנו.
והוא הר גדול של כישרון אדיר.
אנחנו בחיים ג'ף?
לא מחליפים סמים
– "ג'ף, אל תיגע בי".
– "קובי, אל תיגע בי".

אגב, אתם יודעים מה פירוש הביטוי "קוס אמק"? ובכן, זה ראשי התיבות של המילים "קובי וחבורת סוגדיו: אולי מספיק קובי?".

תראו, אני מנסה להיכנס לאור של להקה שאני מאוד אוהב: Wilco. ואני נופל, אבל הפספוסים שלי, הנפילות שלי, יותר מדליקות / מרגשות מהעליות בשלבי סולמות של כותבים יותר מדויקים ויותר מסודרים. הם כותבים וחיים כמו שוטרים.

האמת רחוקה רחוקה
מתחת לקרקע

הסתכלו וראו: בשמיים יד לבנה שחורטת "הצילו".

scan0002 (8)

סגור לתגובות.