פחות

פחות גומת לחי בלחיי. ג'ון מרפי (Murphy) נגן כלי הקשה של "מוות ביוני" בשנים האחרונות, מת. בן 56. בברלין. לפני 11 שנה הוא הופיע פה עם דגלאס פירס במועדון "הפינגווין". תרגמתי שלושה שירים של רוד מקיואן לזכרו:

במדינת החוף

הוא הסתובב
לעבר המים נע
היא קרוב אחריו
את צבע שערה
לכדה השמש
ואת שיזפון רגליו
ואני את שניהם.
במבטי לכדתי אותם
עד היעלמם
בשמש רוחצים
בגלים אבודים

נדמה
מעולם לא הייתי מאוהב
כעכשיו
כאן, בחוף רחוק
מתבונן באוהבים
דברים רגילים עושים
נוהגים ככל אוהבים
דומה
שמעולם לא
חשתי בהעדרך
כעכשיו
ובהיעלם שמש אוקטובר האחרונה
מעבר לאוקיינוס
שם מנוחתה
ובהיאסף המטריות
בהחלק
הלבנים הקמוטים
הבגדים הקמוטים
על בגדי הים הרטובים
בהדהד קול אביב
של טוקיו באוזניי
איתך אצעד
במורד
רחובות
חשוכים

והגשם
יורד כדמעות.

___________________________________

פריס

ציירתי את פנייך
על מפות שולחן
לאורך הארץ כולה.
נוגע בחיוכך
באצבעי,
סורק את שערך.
עד היום את יותר
כפי שאני רוצה אותך
מאשר את באמת.

אני יכול לצייר את עינייך
ולומר

הנה, כאן חייתי
במשך עשרים דקות
ויותר.

אני מזמין ענבים
ומשלם עבור מפיות קרועות
ובין הבוקר
והערב
אני מצייר את פנייך
מתפוררות יותר ויותר.

___________________________________

***

אבל לעיתים קרובות אפשר למצוא סיבה להיותך לבדך, והדבר חולף לבסוף. משהו בא וגורם לבדידות לחלוף. ואם לא, קח אותה כשותפה לחיים. הרי כולנו מכירים שותפים גרועים יותר.

scan0002 (9)

סגור לתגובות.