סוסים

תראו קטע: הזמינו אותי להרצות על להקת "קודאין". להקה אמריקאית, ראו תצלום למטה. כי כתבתי עליהם לא מזמן בבלוג. ההרצאה הייתה בבית ספר בחיפה. כשבאתי ראיתי ששכחתי בבית את דפי ההרצאה ואת הדיסק. מה לעשות? במה למלא את ארבעים הדקות שהקציבו לי?

מצאתי בדמיוני רק את המשפט הפותח: "קודאין נשמעים כמו לאונרד כהן אחרי שהתברר לו שהבת של השטן גנבה ממנו, מלאונרד כהן, זרע". בינינו אני חושב שזה מספיק. אמרתי אותו. אבל מלאתי את הזמן בציטוטי שירים שתרגמתי. הם קשורים לנושא? אגב, אתם חושבים שאי פעם כתבתי משהו שבאמת קשור לנושא / זמר / להקה עליהם אני רוצה להגיד? אני חושב שההמראות שלי לוקחות את הקוראים הרבה יותר גבוה, רחוק וחשוב מהנחתות של כותבים אחרים.
אני הולך על מיתר רפוי מאוד, אבל מראה זה יותר מרגש את ההולך וגם את הצופה בו.
בוא, בוא.

פה מה שקראתי לתלמידים: שיר של האמריקאי לורנס פרלינגטי (נולד ב-1919), התפרסם כאחד המרתקים בשירת הביט. יחד עם גרגורי קורסו ואלן גינסברג. תראו אותו קורא שיר בסרט "הוואלס האחרון" של סקורסזה:

נורא
סוס ניצב
קשור לבדו בלילה
ברחוב הדומם
ומייבב
כאילו נערה עצובה ועירומה
הידקה סביבו את רגליה החמות
והשמיעה
בקול גבוה ומתוק
הברה יחידה

ושיר נפלא של רוברט פרוסט. "המרעה". אחד השירים המפורסמים בספרות האמריקאית. בצמצום, בניקיון שבו. בחוסר הדימויים שבו. זו אהבה שורפת, למרות שהיא כה מעודנת. האמת לא חייבת לבוא בתוף ומצלתיים.

אני יוצא לנקות את המעיין שבמרעה;
רק לגרוף את העלים
(ולצפות במים הנקיים)
זה לא ייקח הרבה זמן – גם את יכולה לבוא.

אני יוצא להאכיל את הסייח
שעם אמו. הוא מאוד צעיר,
ונופל כשהיא מלקקת אותו.
זה לא ייקח הרבה זמן – גם את יכולה לבוא.

אחרי הקריאה ביקשתי מהתלמידים להלחין את השיר הראשון. הם עשו את זה נהדר. עשיתי את זה כדי להראות להם שנכון להעלות לבמה באמצע הופעת זמר / להקת רוק משורר/ת קורא/ת ברעש. רוני סומק עושה את זה כבר שנים. אולי אליוט (פוליאנה פרנק) כשתופיע ביום השקת הוויניל של "חיה ומתה בארון" באוזן בר ב-31/5 תעלה באמצע לבמה את המשוררת הנהדרת שרון אס? חכו ותראו.

אחר כך נשארו לי דקות ספורות עד לסיום השיעור. אז הרמתי את הראש ויללתי לירח.

001 (4)

סגור לתגובות.