שלום, חבר

איך להכיר גאון כתיבה? אחד כשקרא את הספר "20 אלף מיל מתחת למים" של ז'ול ורן יכל להציע אלטרנטיבות יותר מסעירות ממה שקורה בספר. כי הוא היה שם. כי הוא היה שם. או מי שפגש פנים מול פנים בביקוריו בעולם החיצון חייזרים, לא חייזרים שמתהלכים בכדור הארץ, אלא כאלה שמעולם ולעולם לא ירדו לכדור הארץ. פגשתם כאלה?
את מי בדיוק?

כותבים על רוק שעברו את גיל חמישים, דומים למי שמטפס לפסגת ההימלאיה ובמקום ללבוש כפפות כהגנה מהקור, לובש על כל אצבע שלו קונדום. כך הוא דופק את עצמו.

אבל יש כותבים על רוק שעברו את גיל חמישים וכותבים אחלה. אלה המוכשרים שיכולים להפוך במשפטים ספורים את הקונדומים לכפפות עם פרווה. לאצבעונים עשויים אור. (אור קובי?).
פגשתם כאלה?
את מי בדיוק?
את פול מורלי, ג'ון סבאג' וניק קנט האנגלים. את ריצ'רד מלצר, סקוט כהן וגרייל מרכוס האמריקאים.

הטקסטים שלי הם ערימת כפפות שלא מתאימות לדבר. הן לא מסתירות את הציפורנים. אבל הציפורנים גדלות כלפי פנים ומכאיבות לי.
רק לי?

כבר סיפרתי איך בצבא שלחו אותי לקב"ן ששם ביד שלי המלצה לאשפוז ואיך זרקתי את ההמלצה וחזרתי לבסיס "הכל בסדר" אמרתי והמשכתי לבזבז שנתיים וחצי. במחנה הצבאי היו עצים גבוהים מאוד, ואהבתי לטפס עליהם. קובי ציפור נדירה. עורב לקחן. חסידה שהלהקה שלה נטשה אותה. תוכי שמחקה ללא קץ את עצמו. נשר שמוזיקת רוק היא הכלוב שלו. רק לבחורה שהוא אוהב יש מפתח שיכול לפתוח לו את הלב ולהוציא אותו לחופש.

אני מתכונן לעשות לי עוד קעקוע: "לא עוד כדורים".

באלבום "Vulgar Display of Power" של להקת הרוק הכבד "Pantera" שיר חזק בשם "Hollow". לסולן שלהם קראו פיליפ אנסלמו (בתמונה). שיר על חבר שמאושפז בבית חולים לחולי נפש:

"מה נשאר בתוכו? הוא זוכר אותנו?
הוא לא יכול להאמין לי? היינו כמו אחים.
רק לפני חודש דיברנו שעות על
החלומות שלנו. כעת אני יושב וידו בידי
אבל אני יודע שהוא לא מרגיש דבר…
אני קרוב לאימא שלו, היא בוכה ובוכה.
אלוהים יודע עד כמה אנחנו מתגעגעים אליו…
זה כל כך חשוב שיש לך חבר אמיתי, אבל
זה קשה כשהחבר הזה יושב ועיניו ללא הבעה…
צדף ריק של חבר, רק בשר ועצמות
ללא נשמה, הוא לא מזהה אהבה
אני מרים אגרוף כלפי שמיים, כועס
על אלוהים…
אני מקווה שהוא יתעורר מהקללה הזו
לפני שהכל יגמר. אני רוצה ללכת למקום
שאתה הולך חבר שלי".

קיראו ותלמדו לעזור לאלה שבמצוקה. הם רבים יותר משאתם חושבים.
–

ריפיוזניק

אש בשורשים, אש בענפים, אש בעלים,
אש בבתי הקברות, אש בבתי חולים,
אש במסעדות, אש בבתי זונות,
אש בתחנות משטרה, אש בתאי עינויים,
אש בתיאטרונים, בסינמטקים, בספריות,
אש במוזיאונים, באוניברסיטאות, בחניות דיסקים וספרים.

אש במסגדים, בבתי כנסת, בכנסיות,
בנמלים, בשדות תעופה,
אש במערכות עיתונים, בפייסבוקים,
אש בבריכות שחייה, בביוב, בבתי משפט ובבתי ספר לרפואה,
אש במרכזי מפלגות, באצטדיונים,
אתם קופצים ממטוסים בוערים וכדי להסתיר את האמת
מנסים לשכנע אחד את השני עד כמה המצנחים שלכם יפיפיים ועמוקים,
למצנחים כאלה אתם קוראים "אמנות":
ציורים, פסלים, מוזיקה, סרטים, הצגות,
אתם חושבים שבעזרת מצנחים אלה תגיעו בשלום
לאדמה, אבל אתם טועים:
אין שלום, מסביב הכל מת,
תמשיכו לשפוך עוד ועוד בושם על המצנחים שלכם,
לחייך אחד לשני, נוח לכם באוויר, אבל מיד תגיעו לקרקע,
תשקעו עמוק בבוץ, תמכרו אחד את השני תמורת פרוטות
כדי להאריך בעוד כמה שניות את הגסיסה שלכם,
האם זה לא מגוחך לראות איך אתם מחטטים בכיסכם, משליכים מכם
והלאה דיסקים של "רדיוהד", "פיקסיס" ולו ריד
כדי להקל על משקלכם, כדי שתהיו פחות כבדים, כדי שתשקעו בבוץ לאט יותר,
ראו איך אמהות מזייפות לילדיהם הקטנים שירי ערש,
כדי להסתיר את האש,
והאבות זוחלים לשלוח עוד לוטו וטוטו, כדי שהאשליה
תחזיק עוד טיפה מעמד,
מוסיקה מזויפת היא בלדה לחובש, לרופא, לאמן,
מוסיקה אמיתית היא בלדה לשטן,
נולדתי, אני עוזב,
הרי זה הצחוק המטורף שהשמיע סולן
"מרקורי רב"
בחדר ההלבשה ב"בארבי", צחוק שהפחיד כל מי שעמד מסביב,
תאכלו מה שבישלתם,
תלקקו לשווא את הצלחות,
אל תתעקשו לחיות.

אלבום חדש ל- Refuse to Die"" (אבנר אלטמן) הוא נקרא "RIP". חפשו ברשת.
–