הפנס

אין לפחד מהמוות. הרבה טועים בי. חושבים שהטקסטים שלי אפלים. דיכאוניים. לא. להפך. הם (מנסים) אומרים שההרפתקה הגדולה שצפויה לנו מתרחשת אחרי מותנו. ישששש משהו, מישהו, איזה דבר, איזה איזור, איזו הוויה שנמצאת מעל אלוהים.

לכן, הטקסטים שלי הם יותר מליטוף מנחם. יותר מהרגעה. הם עידוד. שימחה. כיף. חיוך.
הביצוע של הכנר שלמה מינץ לקונצ'רטו לכינור ותזמורת של המלחין הפיני יאן סיבליוס מדבר בדיוק על דברים אלה.

תקשיבו. עלו לגוגל ומיצאו פרטים על סיבליוס והמוסיקה שלו.
לסופר הפורטוגלי פרננדו פסואה שורה נפלאה: "הטבע הוא ההבדל בין הנפש לאלוהים". אני חושב שהמוסיקה של סיבליוס היא ויכוח מעמיק של אדם עם המשפט הזה. הוא נכון או לא?

כעת עשו מאמץ והקשיבו לפרק השני בקונצ'רטו מס' 1 לפסנתר ותזמורת של צ'ייקובסקי בביצוע הישן נושן של אמיל גיללס והפילהרמונית של ניו יורק בניצוח זובין מהטה. גיללס, בגאונות שלו, "מספר" בנגינה שהיופי שבעולם, השמחה שבעולם, הניקיון שבעולם, בעצם מכסים על משהו עמוק, אמיתי יותר: על הכיעור, המחלות, האלימות, הסירחון, האכזריות שבעולם. על המהות שבדבר הקרוי עולם. אני חושב שהמשפט הזה נכון.

הגענו כעת לשלב השלישי. הקשיבו לשיר "Hurt Me", אחד השירים היפים ביותר שחוברו אי פעם, של הגיטריסט, זמר וכותב ג'וני ת'נדרס (Johnny Thunders), אקס ה"ניו יורק דולס". ראו תצלום שלו למטה. השנה מלאו / התרוקנו 25 שנים למותו. הוא לא הגיע ליום הולדתו הארבעים.

אני מדלג על סיפורי הסמים וההרס העצמי שלו, ונוגע במשהו קשה. כדי לתאר את נגינתו אני נעזר בציטוט מספר של Randy Wanye White, סופר מתח אמריקאי אדיר, חתן פרס ג'ון די. מקדונלד, שאינו מוכר כלל בארץ. כבר הבנתם שהבלוג שלי גם נועד להכיר לכם סופרי מתח שעדיין לא תורגמו לעברית: "הפנס שלו האיר אותי וגם את חנה. הוא שאל: 'את מזדיינת עם האיש הזה?'. 'תוריד את הפנס מהעיניים שלנו' אמרתי, מגשש אחרי הטי-שירט, התחתונים והמכנסיים שלי. היה לי הרושם שזו הפעם הראשונה שהוא ראה את חנה עירומה.. הוא הוריד את הפנס. 'את מבינה, חנה, מה את עושה לי?' הייתה לי הרגשה שמאוד כואב לו ושהוא מאוד מאוד מופתע… והוא ממשיך: 'זאת לא בדיחה חנה, את יודעת מה קרה לחבר ארוך השיער שלך? לפני כמה שעות מצאו אותו בצד הכביש, אנשים היכו אותו כל כך חזק, שהוא על סף מוות'. הוא השליך את הטי-שירט על פניה. 'לקחו אותו לבית חולים, אם זה מעניין אותך' ".

הקטע הזה מכיל בתוכו אמיתות שיותר גדולות מהמילים. הרי כל אמנות גדולה היא טי-שירט שמושלכת על פרצופנו. מדגישה את העירום שלנו. הקטע הקצר הזה מדבר על אהבה, מין, קנאה, הסרת בגדים, כיסוי.
אני חושב שהתרגום הנ"ל של טקסט של רנדי וויין ווייט הוא תרגום שלו ל- "Hurt Me" של ת'נדרס בלי לשמוע אותו. אז איך השיר הזה הגיע אליו? כנראה שהתשובה באמת נישאת ברוח.

אולי הדברים האלה ישמשו כמצבה לזכרו של צ'רלי מגירה שמת אתמול בגרמניה.

001-7

סגור לתגובות.