הרווח

פיות נפתחים בהפתעה. כך, ביריד ספרים ב- 3.5.2011, קרה אצל לא מעט חובבי ספרי מתח. בפעם הראשונה סופר המתח ק.ס. קונסטנטין הופיע בפומבי תחת שמו האמיתי: קרל קונסטנטין קוז'אק. עד אז ניחושים לגבי זהותו. טענו שזה שם העט של שחקן הבייסבול פיל ריזוטו. "לאף סופר מלבדו אין אוזן כזו חדה לדיאלקט של אנשי הצווארון הכחול שבמרכז ארה"ב" כתב ה"בוסטון הראלד". וה"בוסטון גלוב": "אנחנו קוראים את עלילות גיבורו מריו בלזיק ומבינים איך פועלות הערים הקטנות בארה"ב. קונסטנטין מבין את התושבים, הוא דבק בתשוקה בשמחה של הקומדיה האנושית".

הספרים שלו, מיד שנייה, מגיעים לפעמים לחנות הנהדרת לספרי יד שנייה "הלפר" ברחוב אלנבי 87 בתל אביב. הם נחטפים מיד, אז תזדרזו.

יש בהם משהו מאוד מיוחד. תחושה שהסופר, כלומר העלילה, מתעכבים, נעצרים "שלא לצורך". מזכיר כיתת חיים שצועדים ובמקום לשיר שירי לכת, מחליפים דעות על יפי הפרחים והפרפרים שמסביב. לסגנון כתיבה כזה קוראים "להוריד את הרגל מדוושת הגז. וללחוץ על דוושת העצירה". לפעמים נדמה שקונסטנטין (K.C. Constantine) מכור לסטופים האלה. זה מה שנפלא בספרים שלו. נסו אתם, בלכתכם ברחוב, לעצור מדי פעם באמצע המדרכה, להפסיק לזוז למשך דקותיים או יותר, ופשוט להביט לשמיים, לכביש, למדרכה וכו', בלי לחשוב. אני מבטיח לכם שתצאו מורווחים. זה גם מה שקורה כשתקשיבו לסימפוניות של אנטון ברוקנר, המלחין הקלאסי האוסטרי. תרגמתי שלושה שירים של משוררים אמריקאים. אני חושב שאם תקראו אותם בזהירות, תמצאו את נקודות הסטופ שבהם. וכך תרוויחו.

*** / אדריאן ריץ

רצונותיי המשתנים. שפתיך הקפואות.
הדקדוק פונה לתקוף אותי.
דברים שנכתבו תחת לחץ.
ריקנות הסימונים.

נתנו לי סם שהאט את החלמתי.

אני רוצה לומר לך, עוד זאת בטרם אעזוב:
התנסות בעשייה חוזרת הדומה למיתה.
כישלון הביקורת במיקוד הכאב.
הכתובת ברכבת האומרת:
"עצרתי את שטף הדם".

צמח אדום בבית קברות של זרי פלסטיק.

ניסיון אחרון: השפה היא מבטא הקרוי השאלה.
תמונות אלו לא עברו הגהה: שיער, קרחון, קרן אור.
כשאני חושבת על נוף אני חושבת על הזמן.
כשאני מדברת על נסיעה אני מתכוונת לתמיד.
יכולתי לומר: יש משמעות להרים אלה
אך יותר מכך לא יכולתי לומר.

לעשות דבר מה פשוט, בדרכי שלי.

_______________

מאצ'יזמו / מרטין שטיינגאסר

אתה הולך להסתפר.
בשלט כתוב: ספר-אמן.
בזהירות אתה מסביר לו
מה עליו לעשות.
הוא אומר שהבין,
מסובב את הכיסא
ומתחיל לגזור.
תלתלים נופלים
כמו שנים לחיקך.
מאחור, כפיל שלך
מחכה בראי.
הסימן ניתן: "גמור!"
יחדיו אתם קמים
מסתובבים כאקדוחנים,
אחד מול השני –
אל תוך עיני הזכוכית שלו
אתה מביט…
הוא חלש יותר ממך.

_______________

הערת שוליים משהייה בקיוטו / גארי סניידר

סיפרה שבילדותה גרה בשנחאי
אחר עברה לקוב, ובמלחמה לקיוטו;
בלובשה את חזייתה היחידה הלבנה דקה.
ליוותה אותי למדרגות וכל הנערות
ברצינות ובנימוס אמרו שמור על עצמך
אל מחוץ לבית הזונות אל אוויר הליל הקר.

001-8

סגור לתגובות.