הליכה לקיסריה

וועד ההורים בבית ספר שבו אני מלמד ספרות התעקש. לשלוח נציג מטעמו להיות נוכח באחד השיעורים שלי. הורים טענו שהשיעורים שלי פראיים יותר מדי. המנהלת נכנעה לדרישה. לא הזיז לי. הפרויקט אותו התלמידים ואני מבצעים הוא הרחק מעבר לתוכנית הלימודים הסטרייטית. הרי היא תמיד סטרייטית. התלמידים ואני, כבר שנה שלמה, עובדים על תרגום משותף לספר "מכונה רכה" של וילאם בורוז. כל שיעור אני פותח בהשמעת קטע מוזיקה שלדעתי מפעיל את דמיון התלמידים בפול ווליום. התחלתי עם הפרק הראשון בסוויטה מס' 1 לצ'לו יחיד של באך, בביצוע נדיר בעמקותו של היינריך שיף (שמת לפני כחודש, בן 65). הצ'לו החורק שלו נוגע חזק בייאוש, בתחינה לעזרה ב"בריחה" לגן עדן מלאכותי / ממשי, כאילו (אולי כן?) הוא קיים, וכל זאת בדקה חמישים ושש שניות בלבד. בשיעור האחרון השמעתי להם את הקטע בן ה12 דקות "Baby Please Don't Go" מהאלבום "Easy Does IT" של אל קופר. אלבום ישן מאוד ומוזר מאוד. על הקטע הזה קופר העיד: "קטע מטורף. צריך למלא את הראש בחומרים מסוימים לפני שמקשיבים לו". קופר, אם אתם לא יודעים, הוא מוזיקאי ותיק, שנגינת האורגן שלו ב"כאבן מתגלגלת" של בוב דילן בלתי נשכחת. הוא הקים גם את "דם יזע ודמעות" שלפחות בגלגול הראשון שלה עודנה מרשימה ביותר. כדי לא להיות מופשט מדי הנה משהו מהעבודה המשותפת בתרגום בורוז:

"העלה באוב את הגרמני שלך. ירק קשתות של פני, מגפים מקועקעים, תהליכים נורדיים, מציגים אנושיים, אמני טרפז. פרוצות מכל המינים מפצירות מפסי רכבת בימתיים וגלגלי מעבורות שם הם משכירים, מעוקבים, דוחפים מעלה חור גבר מכוסה בענן קיטור. מושכים לנשימות שרוולים חולפים, מטים מחוץ למנהרת האהבה מנופפים קונדומים של שפיך. הומואים זקנים עיוורים עם חורי הצצה מלוכלכים מורכבים בשקיק עיניהם, לובשים מסכות של קשתות פני ומגששים אחר תרנגול פועם של נער בידי מתכת קרות, מרחרחים שקועים במחשבות מושבי אופניים בכלב צייד אפגני עייף, חוזליטו הפורטוריקני מתגלה מבעד רגליים. רוח רפאים של בוץ יושב עירום על מגפיים מקועקעים, המחלה פשטה. עיר חונקת זו. דרכים לקבור אחד שמגלה".

להקשיב לשיר הנ"ל של קופר זה כמו להציב בכיכר דיזנגוף בתל אביב פסל ענק של חמור, להושיב עליו את חברי מערכת העיתון "ישראל היום", ולשכנע את החמור לדהור לכיוון קיסריה. גר שם מישהו מאוד חשוב שלא אומר את שמו.

אז תלמידים, מורים וגם הורים דואגים: אל תשכחו את המשפט של הסופר ס. יזהר: " חינוך זה ללמד לשאול שאלות. לא לספק תשובות".

סגור לתגובות.