מת לחיות

פרסומות:
"אם יש בכם רצון, חוצפה ודמיון. אתם יכולים לבטל את שדות המוקשים שסובבים אתכם". – אריק שרון

הסרט מתחיל:
הוא ביקש מחברתו שתינעל אותו בדירה בקומה החמישית אין עצים מסביב והוא לא יכול לצאת מהחלון לעלות לעץ ומשם לרדת לחצר ולרחוב הוא לא יכול לצאת מהדירה היא גדולה מאוד ויש בה ספרים רבים דיסקים טלוויזיה די וי די מהר מאוד הוא מתחיל לדפוק את ראשו בקיר הוא מרגיש (זו אמת) כלוא וכל מוסיקה או ספר עוד יותר דוחפים אותו לתוך עצמו ובא לו להקיא ניגש למרפסת מסתכל בגעגועים לרחוב לשמיים הוא ביקש מחברתו אפילו אם יצרח שלא תפתח את הדלת שהוא יכנס עוד ועוד לתוך עצמו לתוך הראי הרי שמעון פרס אמר "יש אנשים שמסתכלים בחלון ויש בראי בחלון יותר מעניין" אבל הכי חשוב לצאת מהחלון לרחוב לשדות לנמלים / שדות תעופה לארצות אחרות למשל לצפון הרחוק באירופה איפה שהחשכה והקור מולכים אבל במקרה שלו הוא יודע שהחשכה והקור הם שינוי מבורך יציאה מהחדר שבירת כבלים ולא איכפת לו אם הבית ישרף / יעלם עם הספרים והדיסקים והשאר החוכמה לעשות את הרחוב הים השמיים לביתו האמיתי אפילו כדאי להפוך לקבצן להומלס מי אמר שהומלס זה קללה להפך! הוא עומד באמצע הכביש באמצע הלילה בזרועות צמודות לגוף בראש מורכן הכוכבים ירדו לראש שלו? להפך הראש שלו עלה לכוכבים לא אכפת לו שהבגדים שלו מסריחים אולי העור והבל פיו והזיעה גם כעת מוסיקה היא שבירת דלת ירידה במדרגות לרחוב לים לשמיים לכוכבים וגם שם לא לעצור להמשיך לעלות והבגדים שלו עולים באש והוא קורא פאק יו אול ובגלל שהוא יהודי ג'רג' ליגטי מבין שלא צריך להניח תפילין על היד והמצח אלא להניח תפילין בארון ולנעול עליהם את הדלת והכוכבים הם חורי מנעולים של דלתות שנועלות אנשים שפוחדים לצאת לחופש כל כך הרבה מנעולים אבל מספיק וזאת תפקידה של מוסיקה חשובה לפתוח מנעול אחד וזה אפשרי אם כמוסיקאי אתה מוכן לדפוק את הראש בקיר כדי לשבור תבניות סטרייטיות שבעצם הן בתוך הגוף שלך (מאוחר יותר גם ג'נסיס פי. אוריג' מ"סייקיק טי.וי" יעשה את זה)

(הפסקה: אפשר לצאת לקנות פופקורן מה שטוב ברשימות של קובי שאפשר להתחיל לקרוא אותן מכל מקום לדלג להפסיק לחזור לאולם ולקרוא ספר / עיתון תוך כדי יש מספיק אור)

אבל ליגטי עשה את זה הרבה זמן לפניו והקטעים של ליגטי לפסנתר צ'מבלו צ'לו והרביעיות שלו והאופרה שלו והיצירות לתזמורת והוא דיבר עם אלוהים שביקש ממנו שיישאר איתו אבל ג'רג' אמר לו שהוא הולך למקום גבוה יותר כי הרי האל התוודה באוזניו שיש מישהו / משהו גבוה / רם ונישא יותר ממנו מהאל והוא לא פוחד למות הוא לא פוחד למות מבחינה ארצית הוא מת בגיל 83 אבל המוסיקה שהיא בסך הכל (הקול) רק הד קלוש למשהו עמוק ורחוק ואמיתי ובלתי נגמר ובלי התחלה שרק בעלי בתים סוגדים לו עשן חודר לעינייך סוף סוף הבית והדיסקים והספרים עולים באש ברוך המה שבלי שם הפלורוסנטים הארוכים שמשמשים אותו כקביים נשברו והרסיסים שלהם מתפזרים גבוה גבוה והוא מבין שמקרוב אפשר לראות שכוכבים הם אסלות לבנות ונוצצות של בתי שימוש ומלאכים שקיבלו עונש מנקים אותן שוב ושוב אל תעשו אותם דברים שוב ושוב אלא תשנו תמיד ואם רק במילה אחת הייתי צריך לתאר את המוסיקה של ליגטי הייתי אומר "תמיד" ואם בשתי מילים הייתי אומר "בלי נקודות"