ההמנון

בהתנחלות בשטחים הכבושים לארגן שירה בציבור.

זה קרה בשירות מילואים שלי. עשיתי עם המתנחלים וריאציה על שיר של להקת הפופ הכי אהובה עלי: "פרדי והחולמים". להקה אנגלית מהסיקסטיז. שכנעתי את המתנחלים שהשיר הנאיבי של הלהקה הזו "נוצרת בשבילי" (You Were Made For Me) – מהלהיטים הגדולים ביותר שלה, יכול להיות אחד מהמנוני המתנחלים: הם יעמדו מול הישוב הערבי שבשכנותם וישירו בצעקה: "נוצרת בשבילי!", "אתה רק שלי!". הייתם צריכים לראות את זה: שיר של "פרדי והחולמים" בלב השומרון מושר בצרחות על ידי אנשים עם עיניים בוערות וכלי נשק. לא מבינים עד כמה לעגתי להם.

פרדי וכמעט כל חולמיו כבר לא בחיים. שירים שלהם תוכלו לראות ב"יוטיוב". שימו אוזן במיוחד לשיר "I Understand" – סלואו מכשף ביופיו. הייתה תמימות, היה ניקיון עז בשירים שלהם. במיוחד בקול של פרדי: רך, ילדותי, על סף חלום. תארו לכם שאתם מוצאים נרתיק קטיפה קטן ובתוכו את זוג העגילים הראשון שאדם קנה כמתנה לחוה. אני מבין שבמשפט "בראשית היה תוהו ובוהו… ויאמר אלוהים יהי אור" – הלהקה הזו שמה דגש על "ויהי אור" – היה משהו… איך לקרוא לזה… כן, אור חלק של בתולה או בתול – אולי משום כך בגיל 15 הזדהיתי איתה כל כך.

זה היה פופ חרישי. קול מסטיק שהדבקנו על תחתית שולחן בית ספר. לפני שגילינו את להקות הגאראז' האמריקאיות להן היה צליל מסטיק שהדבקנו בהסתר על שולחנות תחנות משטרה לשם גררו אותנו כשנתפסנו ללא מכנסיים בגנים ציבוריים.

אחר כך באו התבגרות, הכיבוש, הפאשיזם. פרדי בלי החלום. פרדי והמציאות. היום, אחרי שנים מהשירה בציבור הנ"ל, אני מבין שלארגן באופן כל כך ציני את השירה הצעקנית הנ"ל, היה סוג של שוברים שתיקה.


סגור לתגובות.