מחבואים

לתלמידיי היקרים ולמורי פרופסור מנחם פרי.

אבל איפה המזרק?

טום פטי מת. בניגוד לכל כך הרבה מוזיקאי רוק, פטי ידע טוב מאוד מה לא להכניס למוזיקה שלו. התמלילים שלו ושל שותפיו לכתיבת שירים, הם משחק מחבואים. משחק במירכאות, כי העניין מאוד רציני. "תמלילי מחבואים" אני קורא להם.
ניקח לדוגמא אלבום מ-1989: "Full Moon River". רוב השירים פה נכתבו בשיתוף עם ג'ף לין והגיטריסט המוביל מייק קמפבל. גם דל שנון ורוי אורביסון תרמו לשירים. זה אלבום שאין לוותר עליו בגלל השיר "Alright For Now" – שתי דקות של יופי כל כך פשוט, כל כך טהור, כל כך מרגש , – פטי כתב אותו לבד. כשתקשיבו לשיר הזה תבינו חזק למה לא כדאי להיות לבד, להיות בודד, למה בן / בת זוג וילדים הם סם מרפא. כלומר, דווקא העובדה שפטי כתב לבדו, בלי שותף את השיר הזה, דווקא העובדה שכשאתם שומעים איך הוא שר אותו אתם רואים מישהו יושב / עומד לבדו בחושך, באולפן הקלטות, בחושך, בחושך, דווקא עובדה זו מדגישה את האושר בלחיות קרוב למישהו / מישהי.

אבל, וכאן אני מגיע לעניין "תמלילי מחבואים", כמו בלא מעט משירי פטי, קריאה זהירה בכמה ממילות השירים באלבום הזה מביאה הפתעות גדולות.

למשל, הנה השיר "Love Is A Long Road". לכאורה שיר תמים, נאיבי:
"הייתה נערה שהכרתי
אמרה אני דואגת לך
ניסתה להפוך את העולם שלי
לכזה שלדעתה ראוי להיות…"

וכו'. אבל השיר מתחיל בצלילי קלידים שהם העתק על העוקם של הפתיחה הקלאסית ל"מחכה לאיש (לסוחר הסמים)" של "מחתרת הקטיפה". הפתיחה הזו רומזת שנושא השיר האמיתי רחוק מלהיות תמים. והנושא, תלמידות ותלמידים, הוא התמכרות לסמים. נמשיך לקרוא:

"היינו אז נואשים
להחזיק חזק אחד בשני
אבל האהבה היא דרך ארוכה ארוכה…"

תחליפו את המילה "אהבה" במילה "סמים". תבינו חברים, דמיון יכול להיות לא רק אמצעי לבריחה, אלא, וזה החשוב באמת – אמצעי לניעור חשיבה סטטית, לשינוי אורך חיים, לישועה במובן העמוק ביותר. לעשייה פוליטית מהפכנית.

אני יודע שבאחד הפרקים בחמישייה לכלי קשת קכל 516 של מוצרט יש, במשך זמן לא קטן, קטע שאפשר לומר שממנו קיבל ג'ון קייל את ההשראה לפתיח ב"מחכה לאיש" של "מחתרת הקטיפה". אבל את מה שיש לי להגיד על מוצרט אומר בפעם אחרת.

אז תחליפו את המילה "אהבה" שבשיר הנ"ל במילה "סמים" וקיראו סיפור ניסיון גמילה:

"היו כל כך הרבה פעמים
התעוררתי בצהריים
ראשי סחרחר
הייתי מתאפק עד הערב
לתת לה צ'אנס נוסף
לנסות להציל את הנשמה שלי
אבל אהבה היא דרך ארוכה מאוד

כן, היה קשה להיכנע
יש דברים שאתה לא יכול להשתחרר מהם
יש דברים שאתה זקוק להם עוד ועוד
מה שנותר לעשות זה לתת הזדמנות נוספת
לנסות להציל את נשמתי
אבל אהבה היא דרך ארוכה מאוד".

בשיר נוסף באלבום הזה, אותו כתב ג'ין קלארק: "Feel A Whole Lot Better". קראו את ההתחלה:

"הסיבה מדוע אני לא יכול להגיד למה
אני צריך לתת לך ללכת ילדה, ומיד,
אחרי מה שגרמת לי אני לא יכול להישאר כך
קרוב לוודאי שארגיש הרבה יותר טוב
אחרי שתלכי…"

אגב אני בטוח שגם כתיבה רבת דמיון על מוסיקה יכולה למשוך מוסיקאים למקומות גבוהים, נועזים יותר. נחזור לאלבום הנ"ל. אני רוצה כשאמות מישהו יפזם על קברי את השיר "Alright For Now" עליו כתבתי בראשית הרשימה. וכשיישאו אותי באלונקה אל תדחפו. יש מקום לכולכם. נשמע לכם מוזר? לא אם אתם מסוגלים לשמוע את משק כנפי הפרפרים שמאחורי גבכם.
–