הטיסה 4

לורנס פרלינגאטי הוא מהבולטים במשוררי הזרם הביטניקי בארה"ב. שירה זו, שבשנות השישים הייתה פופולארית ביותר בארה"ב, מאופיינת על ידי דיבור יומיומי, קצב מסחרר, ונושאת אופי דקלומי. ואמנם שירים אלו נכתבו בעיקר על מנת להיקרא בפומבי, במפגשי צעירים ובעצרות מחאה. חומריה לקוחים מחיי היומיום, ובולטת השפעת הג'ז והרוקנ'רול. היא מתאימה למה שקורה פה. נכון בנימין, רגב, נפתלי וביטן? פה תרגום שלי לשיר של פרלינגאטי:

שמונה אנשים במסלול גולף וציפור חופש אחת מרחפת מעל.

הפניקס מרחף גבוה יותר ויותר
מעל שמונה אנשים אלגנטיים במסלול גולף
ראשיהם תקועים בחולות
מלכודת אחת גדולה
הראשון מרים ראשו וצועק
אני נשיא כדור הארץ. אני השולט
אתם בחרתם בי. ח-ח-ח. תמשיכו לשחק!
השני מרים ראשו.
אני מלך המכוניות.
המכונית היא הנשק שלי. אני משיג את כולם.
לא יהיו לכם אלוהים אחרים על פניי.
שימו לב. הנה אני בא.
שלישי מרים ראשו מהחול.
אני מנהל עסק דתי. אני המנהיג הרוחני שלכם.
לא חשוב איזו דת.
העסק שלי גדול. השתחוו ושלמו.
רביעי מרים ראשו.
אני הרמטכ"ל. יש לי טנקים כדי לכבוש מדבריות.
אנו משחקים רולרבול. אני אוהב ערבים.
חמישי מרים ראשו ופותח את פיו.
אני "קול אדוניכם".
אני שולט באמצעי התקשורת, בגלים הארוכים והקצרים.
אנחנו שוטפים את מוחותיכם. המציאות היא מעשה ידינו.
מזייני מוחות בע"מ.
סאטירה הופכת למציאות, והמציאות לסאטירה.
האדם כבדיחה קוסמית. וכו', וכו'.
השישי מרים את ראש הזהב הקירח שלו.
אני ידידכם – הבנקאי הבינלאומי.
אני לועס סיגרים מגולגלים בפטרו-דולרים.
אנו מעל האומות. אנו שולטים בשליטים.
את כולכם אבלע בסוף.
אני מנצל את חולשותיכם.
אישה מרימה את ראשה – גבוה מכולם.
אני האישה הקטנה. מרכבת המלחמה הענוגה
שמצביעה בדיוק כמו בעלה. זה שנשק לפטמות שלי.
והדמות האחרונה, זה שנושא את מקלות הגולף, גם הוא
מרים ראשו.
הפסיקו או שאנקב את כולכם.
אני ראש המשטרה. אני אוכל בשר.
אנו יודעים בדיוק מיהו האויב. מוטב שתאמינו בזה.
אנו עוקבים אחריכם, פרנואידים. הולכים וצוחקים.
כולכם מתויקים במחשב. יש לנו את
מספרי הטלפון שלכם. חוץ מבן תשפוכת נעלם אחד
על מסך הרדאר.
איזושהי ציפור ארורה.
שתמיד, אחרי שאני מוריד אותה,
שבה ומתרוממת.
–

משטרה

קובי עטף את הלבנה בעיתון. צריך לזכור להעלים את העיתון. מהחצר האחורית ניפץ את התריס. את השמשה. זרק פנימה את הלבנה. בילגן את ערימות הספרים והדיסקים. פתח מגירות והשאיר אותן פתוחות. את תוכן כמה מהן זרק לרצפה. בקומה השניה פתח כמה מגירות. אחר כך טילפן למשטרה והודיע שפרצו לביתו. ניידת הגיעה מהר. שוטר ושוטרת. צילמו, שאלו אם משהו נגנב. קובי אמר שלא. נפעם מהאדיבות והסבלנות של השוטרים. הם היו צעירים ויפים. "בכתיבה על רוק צריך לאבד את הכיוון. לו רציתי למצוא משהו הייתי מתגייס למשטרה"- אמר עיתונאי הרוק טד מיקו מ"מלודי מייקר".

(טוייבו טולב – Toivo Tulev – נולד בטאלין ב-1958. כאשר אסטוניה עדיין תחת השלטון הסובייטי אבל בניגוד למלחינים אסטונים מבוגרים יותר – טורמיס וארבו פארט, ביצועים חיים ראשונים של המוזיקה שלו חפפו שינויים פוליטיים מסביב. למד היטב שירה גרגוריאנית, שר במקהלה. אבל עיקר יצירתו אינה קולית, אלא תזמורתית. בין מוריו – הינו טמברג והמלחין השוודי סנדסטרום. זכה לעידוד מהמלחין ארקי סוואן טור Tuur, מהמלחינים הכי מדוברים – ובצדק – ומרתקים של היום).

קובי הציע לשוטרים קפה ועוגה והם סירבו. הרגיעו אותי: "אם איש לא נפגע בפריצה, ולא נראה שלקחו משהו – הרי אין לך טלביזיה, רדיו, מערכות שמע, ניקח את הלבנה איתנו. אולי יש עליה טביעות אצבע. אתה יכול להירגע. אנחנו גם רואים שלא נגעו בחתולים שלך. ובוודאי לא בך. בוודאי לא בך. העיקר שלא בך. נעמוד בקשר"

(הדיסק היחיד של טולב שקובי השיג כולל יצירות לקהלה ולתזמורת קאמרית.

"שירים" היא היצירה המרכזית. נכתבה ב-2005. הביצוע: המקהלה הקאמרית-פילהרמונית של אסטוניה, התזמורת הקאמרית של טאלין. המנצח – פול הילר. הטקסטים הם קולאז' שטולב, המלחין – בתצלום למטה – עשה משיר השירים, מ- Saint Jean De La Chois באנגלית, לטינית וספרדית. המוסיקה… תארו לכם צלחת מעופפת גדולה נוחתת מולכם, אתם מתקרבים לדלת הכניסה שלה, ומגלים על משקוף הדלת מזוזה עשויה מבשר אדם.

טולב "נמתח" בין זעקה שאלוהים יתגלה אליו, יגע בו, יחדור לתוכו, ויישא אותו הרחק הרחק בזרועותיו. אבל אינו יכול להשתחרר מהבשר. מהאדמה. מהמדים האחידים, מהחוקים שבני אנוש ולא מלאכים קבעו אותם. מהשוטרים שנמצאים בכל פינה בנשמה שלו. מהבתים שעשויים מלבנים ולא מעננים. המתח שבין שני הקצוות האלה יוצר מוזיקה יפהפייה אבל מאיימת מאוד. כנראה שהיא תפילה קשה, דומעת, שאלוהים יחדור לתוכו של טולב.)

קובי אוסף את רסיסי הזכוכית והתריס, מסדר מחדש את ערימות הספרים והדיסקים. סוגר את המגירות. מביט בחלון הפרוץ. בריקנות. כנראה שקובי רוצה שיאנסו אותו.
–