הסכין, הבעיטה

1. לאי בודד אקח ארבעה דברים. תצלום של מ. הבחורה שאני אוהב. את הספר "The Dark Stuff" של מבקר / עיתונאי הרוק האנגלי Nick Kent. יש בו מינון אדיר של עומק ודימיון, הליכה מהחוץ פנימה, וגם, זה חשוב עבורי – ביישנות, צניעות. בניגוד לכתיבה השופעת, ההולכת מבפנים החוצה, השוויצרית של לסטר בנגס, ריצ'רד מלצר וגרייל מרקוס – עיתונאי / מבקרי / סופרי רוק שגם הם נוגעים חזק בגאונות. אקח גם דיסק אחד: "מיאמי" של Gun Club. ג'פרי לי פירס, הזמר שלהם, בלחנים ובתמלילים שלו, בקול ובדרך השירה והנגינה שלו, תמיד מזכיר לי איש שמושיט יד אל האלוהים, מחכה שהאל יושיט לו יד, אבל במקום יד, אלוהים מראה לו אצבע משולשת.
הדבר הרביעי שאקח יהיה סכין גילוח חד.

2. זוכרים מה אמר סופר / עיתונאי הרוק גרייל מרקוס? "עיתונאי רוק גרוע מגמד אוקיינוס לצדף. עיתונאי רוק טוב הופך צדף לאוקיינוס".

3. החלפתי בית קפה. ישבתי בקפה ברמת גן שצמוד לחנות ספרים. כעת אני יושב ב"פינה חמה", קפה רמת גני מקסים. מקסים לא רק בגלל הבעלים שלו, אלא גם בגלל אלה שיושבים שם: כולם אנשים פשוטים, צנועים, אף אחד לא מנסה להראות שהוא גאון או וירטואוז. את גבריאל בלחסן ז"ל פגשתי שם. יושבים בו אנשים שיחתכו אותך אם תדבר גבוה גבוה על עצמך.

4. אם תבדקו איך נראים בתי קפה של סופרים, תראו ששם חג פורים כל השנה. בראש השולחן יושב/ת סופר / משורר / מבקר וכו' שמשחק אותה אלתרמן. אבל איפה אלתרמן ואיפה הוא. ההבדל בין אותו יושב ראש ליתר תריסר היושבים איתו: הוא מצליח להכניס X שירים למוסף ספרות בעיתון נייר, או X סיפורים לעיתון אחר, או X מאמרים לעיתון שלישי. אלה שסביבו גם לזה לא הגיעו, ומתבוננים בו כאל שירד מהאולימפוס. זו הסיבה שאותו יושב ראש כל יום שישי, בחמסין כבד או בשלג כבד, יצעד באון לכיוון הקפה. יעני כוכב הקפה. נסיך רחוב שינקין. הו הכוכבים בגרוש. הם כל כך רבים. יותר מצדפים בחוף ים.

5. בחודש אפריל מועדון ה"צימר" בתל אביב חוגג עשור. ה"צימר" הוא תחנת רכבת מפוייחת, מלאה אנשים בשינלים מטולאים, וכשאתם שואל אותם "מתי מגיעה הרכבת?" הם מסבירים לך שהרכבת, הקטר והקרונות בעצם נמצאים בדימיון שלך ואתה יכול, אם תשתדל לעלות, להגיע רחוק רחוק, גבוה גבוה, בניגוד למועדונים אחרים, מצוחצחים ומבושמים, שמקסימום ייקחו אותך לאילת או לקרית שמונה. ה"צימר" הוא סכין גילוח חד. מועדונים אחרים, ברובם, הם אפילו לא וזלין. רון קציר, בעל ה"צימר", מדבר על הופעות חגיגיות של "השמוקס" (חיותה, הסולנית שלהם, בתצלום למטה) ו"לילה", שיחדדו לכם את הרגש.

6. ב"צימר" מרבה להופיע אורי פרוסט, אקס "כרמלה גרוס וואגנר". "קרמטוריום" מחלק כל שנה פרס "מזרק הזהב" לעיתונאי רוק מצטיין. השנה החלטנו, צוות העורכים (!) לתת אותו למוסיקאי רוק מצטיין. לאורי פרוסט, ששנים מנגן מוזיקה שהיא ההפך הגמור מוזלין. אני מגדיר עיתונאי רוק מצטיין כחלבן שמוכר חלב מפרה משוגעת. אני מגדיר רוקיסט מצטיין ככזה שהשירים שלו, הנגינה שלו, הם צדפות שקופות מלאות דם וכל צדפה היא דמעה שנופלת מהקשת בענן אחרי שהשטן בועט בה בזעם. לא בא לכם למשש אותן?
–

שום

חושב אותך נקייה מקול.
במשרד עורך הדין עושה סימן "רק שנייה". מכניסה יד לתיק ומוציאה את המתנה הכי שקטה שנתת לי. הסכם חלוקת הרכוש היה כזה: אנחנו נותנים אחד לשני, אנחנו מקבלים אחד מהשני. הנה פקח עירייה בבגדי תכלת / כחול עובר ממכונית למכונית. אף פעם אנחנו לא נחגור את חגורת הבטיחות.

מה משתלם היום יותר – למכור דולרים או למכור סקס?

מהם ראשי התיבות של המילה דבש? זה מה ששאלת אותי במשרד עורך הדין אחרי שחתמנו על הסכם הנישואין. אני חושב / גם אמרתי לך שזו הצהרת האהבה הכי יפה ששמעתי.

את גבוהה ממני בראש. שוקלת כמעט חצי מממני. לשדיים שלך את קוראת "הירושימה" ו"נגסאקי". בפעם הראשונה כשהיינו יחד שאלת אותי מה אני אומר על השמות האלה.

– "אין לי מה להגיד".
– "אתה רואה יש פלוס בלהיות חירשת. לא תמיד יש לאנשים מה להגיד ומוטב שלא יגידו כלום כשאין להם מה להגיד".

את קנית לי בפעם הראשונה כסא עץ קטן עם ציור של חמור שמצאת בחנות בשינקין. הם שאלו אותך המון שאלות. לא היה להם נעים לראות נערה יפהפייה עם מכשירי שמיעה באוזן. הכוונה שלהם הייתה טובה – הם חשבו שישכיחו ממך את העובדה שאת בקושי שומעת. אני קניתי לך בפעם הראשונה פלקט של סרט ערבי עם עבדל חלים חאפז, השחקן האהוב עליך: "אני מאמינה שככל שהוא התבגר, הקול שלו הפך לפחות טהור. אני חושבת, אני מדמיינת, אני מנחשת, אני חולמת, אני מקווה, אתה היחיד שאני רוצה לדבר איתו על הקול".

את קונה חפיסת סיגריות. אנחנו הולכים לחוף הים. את פותחת את החפיסה, שנהת, שופכת את הסיגריות. מוציאה מהתיק עט נובע: "קובי בוא נרשום על הסיגריות את הדברים הכי יפים שאנחנו מגלים אחד אצל השני".

הכלניות בשדות הן טביעות הברך של אלוהים שהוא מותיר אחרי שהוא כורע ברך לפני יופייך.
–