הסכין, הבעיטה

1. לאי בודד אקח ארבעה דברים. תצלום של מ. הבחורה שאני אוהב. את הספר "The Dark Stuff" של מבקר / עיתונאי הרוק האנגלי Nick Kent. יש בו מינון אדיר של עומק ודימיון, הליכה מהחוץ פנימה, וגם, זה חשוב עבורי – ביישנות, צניעות. בניגוד לכתיבה השופעת, ההולכת מבפנים החוצה, השוויצרית של לסטר בנגס, ריצ'רד מלצר וגרייל מרקוס – עיתונאי / מבקרי / סופרי רוק שגם הם נוגעים חזק בגאונות. אקח גם דיסק אחד: "מיאמי" של Gun Club. ג'פרי לי פירס, הזמר שלהם, בלחנים ובתמלילים שלו, בקול ובדרך השירה והנגינה שלו, תמיד מזכיר לי איש שמושיט יד אל האלוהים, מחכה שהאל יושיט לו יד, אבל במקום יד, אלוהים מראה לו אצבע משולשת.
הדבר הרביעי שאקח יהיה סכין גילוח חד.

2. זוכרים מה אמר סופר / עיתונאי הרוק גרייל מרקוס? "עיתונאי רוק גרוע מגמד אוקיינוס לצדף. עיתונאי רוק טוב הופך צדף לאוקיינוס".

3. החלפתי בית קפה. ישבתי בקפה ברמת גן שצמוד לחנות ספרים. כעת אני יושב ב"פינה חמה", קפה רמת גני מקסים. מקסים לא רק בגלל הבעלים שלו, אלא גם בגלל אלה שיושבים שם: כולם אנשים פשוטים, צנועים, אף אחד לא מנסה להראות שהוא גאון או וירטואוז. את גבריאל בלחסן ז"ל פגשתי שם. יושבים בו אנשים שיחתכו אותך אם תדבר גבוה גבוה על עצמך.

4. אם תבדקו איך נראים בתי קפה של סופרים, תראו ששם חג פורים כל השנה. בראש השולחן יושב/ת סופר / משורר / מבקר וכו' שמשחק אותה אלתרמן. אבל איפה אלתרמן ואיפה הוא. ההבדל בין אותו יושב ראש ליתר תריסר היושבים איתו: הוא מצליח להכניס X שירים למוסף ספרות בעיתון נייר, או X סיפורים לעיתון אחר, או X מאמרים לעיתון שלישי. אלה שסביבו גם לזה לא הגיעו, ומתבוננים בו כאל שירד מהאולימפוס. זו הסיבה שאותו יושב ראש כל יום שישי, בחמסין כבד או בשלג כבד, יצעד באון לכיוון הקפה. יעני כוכב הקפה. נסיך רחוב שינקין. הו הכוכבים בגרוש. הם כל כך רבים. יותר מצדפים בחוף ים.

5. בחודש אפריל מועדון ה"צימר" בתל אביב חוגג עשור. ה"צימר" הוא תחנת רכבת מפוייחת, מלאה אנשים בשינלים מטולאים, וכשאתם שואל אותם "מתי מגיעה הרכבת?" הם מסבירים לך שהרכבת, הקטר והקרונות בעצם נמצאים בדימיון שלך ואתה יכול, אם תשתדל לעלות, להגיע רחוק רחוק, גבוה גבוה, בניגוד למועדונים אחרים, מצוחצחים ומבושמים, שמקסימום ייקחו אותך לאילת או לקרית שמונה. ה"צימר" הוא סכין גילוח חד. מועדונים אחרים, ברובם, הם אפילו לא וזלין. רון קציר, בעל ה"צימר", מדבר על הופעות חגיגיות של "השמוקס" (חיותה, הסולנית שלהם, בתצלום למטה) ו"לילה", שיחדדו לכם את הרגש.

6. ב"צימר" מרבה להופיע אורי פרוסט, אקס "כרמלה גרוס וואגנר". "קרמטוריום" מחלק כל שנה פרס "מזרק הזהב" לעיתונאי רוק מצטיין. השנה החלטנו, צוות העורכים (!) לתת אותו למוסיקאי רוק מצטיין. לאורי פרוסט, ששנים מנגן מוזיקה שהיא ההפך הגמור מוזלין. אני מגדיר עיתונאי רוק מצטיין כחלבן שמוכר חלב מפרה משוגעת. אני מגדיר רוקיסט מצטיין ככזה שהשירים שלו, הנגינה שלו, הם צדפות שקופות מלאות דם וכל צדפה היא דמעה שנופלת מהקשת בענן אחרי שהשטן בועט בה בזעם. לא בא לכם למשש אותן?

סגור לתגובות.