ארכיון חודשי: מאי 2018

איזה מינדרו

לא אכפת לי שאף אחד לא עוזר לי לקום כשאני נופל ברחוב. כיף שאני מסתדר לבד. בכלל, כשאני מבטא את המילה "לבד" אני מחלק אותה להבהרות. "לב" לחוד, ו"ד" לבד. המתח שבין כמיהה שמישהו ייגע בך, גם אם בקצה אצבע, לבין רצון שאף אחד לא יעשה את זה. הרי כמעט כל האנשים הם חיות טרף, מאפיין את נגינתו של הפסנתרן הקלאסי הישראלי הגדול מינדרו כץ. כץ מת על הבמה בטורקיה בזמן קונצרט. בן 53. השנה מלאו ארבעים שנים למותו. ראוי ש"כאן קול המוזיקה", תחנת רדיו שמשדרת מוסיקה קלאסית תשמיע הרבה הקלטות שלו.

הגישה הנ"ל הופכת את נגינתו לרגישה במינון אדיר. מעין טבעת נישואים קטנה, לא נוצצת כלפי חוץ, אלא רק כלפי פנים, אבל מי שעונד אותה מרגיש בכפות לבו חום בלתי רגיל. משהו כזה.

זה לא עניין של "מזל טוב" אלא של כישרון נגינה גדול ושל חשיבה. מינדרו כץ לא דופק בפסנתר. זה הלב שלו שדופק חזק. פסנתר, אם לא ידעתם, הוא כלי הקשה, לא כלי פריטה.

מבקר המוזיקה חנוך רון כתב: "ברסיטל של מינדרו כץ אתה צפוי להיות עד לשחרור מטען נפץ. יכולתו הפיזית והרוחנית מדהימה לעיתים".

אני אומר על המשוררים (הם כל כך מעטים) שאני מעריך: בבתים שלהם וגם בבתים של השירים שלהם אין מנעול. אין דלת. אין חלונות. אין קירות. אין רצפה וגג. אין גדר סביב. אין שמות על שלט. אין אני, אין היא, אין אתה. אין הם. אין עבר ואין עתיד. יש הווה. וההווה הוא ההכרה שאי אפשר להתגונן. הדברים האלה בכלל לא מסתוריים. תקשיבו למשל איך מינדרו כץ מנגן את המוסיקה של מוריס רוול. זה מאוד ברור. Never mind the bollocks.


גראז'

בהמון קוראי אני פוגש בהפגנות ההמוניות של השמאל. הם אומרים שאוהבים את התרגומים שלי. הנה עוד. תרגומים לא צולעים, אבל אפילו אם כן, המשורר הגדול והחתיך לורד ביירון והרוקיסט האנגלי הנהדר איאן דיורי צלעו. גם קובי, למרות שקשה לראות את זה בעין לא מזוינת.

תחברו להם מוסיקה. היא תקל על הכאב.

תקשיבו לשיר "My Old Man" של דיורי מאלבומו "מגפיים ותחתונים חדשים". הוא מקונן על אביו המנוח. שיר איטי, שקט, שבחלקו האחרון קול הזמר נסדק מצער. דווקא הקול המחוספס, "הרע" – דיורי לא היה זמר. הוא היה "אנטי" זמר אדיר- סודק אתכם. כן. "אנטי" זמר. כנראה שאנטי זמרים, אנטי גיטריסטים (בליקסה ברגלד?), אנטי קלידנים – תקשיבו לנגינת הקלידים המרגשת, האנטי וירטואוזית, הלא מצוחצחת, בהקלטות הראשונות של ה-"לא זמר" והכן נהדר ג'קי מקייטן: הרחובי, המחוספס, הקשוח, הברזלי, החותך את הנשמה שבזמרי המוסיקה הישראלית המזרחית.

ה"לא" זמר מקייטן (נפטר ב-2012, המון חומר עליו ביוטיוב) היה יותר עמוק / אמיתי / מרגש / מסעיר / פעמון עשוי עור אדם ולכן חשוב ואיכותי יותר מה"כן זמרים" המיופייפים שממלאים את קיסריה / היכל התרבות. מקייטן, שידע בחייו הרבה טרגדיות (בתו היחידה נפטרה בת 15) ידע שעור אדם חשוב יותר מזהב טהור. הוא ספר כאבים ולא דולרים. כנראה שלעשר הדיברות צריך להוסיף עוד אחת: לא תשיר / תנגן יפה.

מקייטן היה התשובה הים תיכונית המושלמת למוסיקת הגראז' האמריקאית של שנות ה-60. עוד יבוא יום והוא יתגלה מחדש. Read my lips. Touch my ears. אני אוהב להקשיב למקייטן ובצמוד לו ללהקת הגראז' האמריקאית "מעליות הקומה ה-13" עם הסולן רוקי אריקסון. נסו גם אתם.

ומה עם אנטי כותבים? כעת תקראו ותאזינו.

עוד שירים של ריצ'רד בראוטיגן:

15%

היא מנסה להוציא מגברים דברים
שהיא לא יכולה להשיג מפני
שהיא לא יפה ב15% יותר.

***

תביני, רק מפני שאנשים אוהבים את המחשבות שלך
לא אומר שמותר להם להשתמש
בגוף שלך.

***

כל נערה ראויה שייכתב
אודותיה שיר
אפילו אם צריך להפוך
על פיו את העולם
הארור הזה.

***

זאב ערבות סולולרי

הוא מיילל בין מחטי האורן
בקצה טביעות האצבעות שלך.

***

מולי

מולי פוחדת לטפס לעליית הגג.
פוחדת שאם היא תכנס לשם
ותראה את ארגז הבגדים
שנהגה ללבוש לפני עשרים שנה,
היא תתחיל לבכות.

***

קלוין מאזין לדגי כוכב

קלוין מאזין לדגי כוכב
בתשומת לב רבה.
שוכב במורד הזרם בבגדיו

       רועד מקור.

מה, הוא

       באמת מאזין להם?

להמשיך לקרוא

הטיסה 6

את הגוויה המרקיבה שלו גילו ב-1984. לידה אקדח. בצריף נידח. ריצ'רד בראוטיגן. סופר ומשורר. מושא אהבה של קוראים רבים בארה"ב ומחוץ. מושא קינאה לסופרים / משוררים שידעו שכתיבתו השקופה / פשוטה / עירומה / נעדרת ספרותיות סמיכה עמוסת דימויים ומפותלת, יותר עמוקה מזו שלהם. פה תירגמתי שני שירי בדידות צועקת שלו. כל / קול מילה במקום.

אז למה אנו זקוקים כדי לטוס? לאורגזמה? לא. לסמים? לא. למטוס? לא. לעפיפון? לא. פשוט לעלות לגג ולקפוץ ממנו. אפשר גם לגג של צריף נידח.

כוכב פוקר
זהו כוכב הנראה
כמשחק פוקר מעל
הרי מזרח
אורגון.

שלושה הם המשתתפים.
כולם רועי כבשים.
לאחד שני זוגות,
לאחרים – מאום.

שיר טבע
הלבנה
היא המלט
רוכב על אופנוע
במורד
דרך חשוכה.
הוא לובש
מעיל עור
שחור
ומגפיים.
אין לי
לאן ללכת.
ארכב
עד אור הבוקר.