פסיכו

קחו קטע מספר של ריצ'רד מונטנארי (Montanari). סופר מתח אמריקאי אלים ומעולה שעוד לא תורגם לעברית. יש לו קטעים אלימים פי כמה. אם יש בינכם מוזיקאים כתבו מוזיקה לקטע הזה. אם אתם לא מוזיקאים דמיינו מוזיקה שמתאימה לזה וספרו לחברים שלכם. כך, אולי, תעזרו לרוק הישראלי המקרטע. הגיע הזמן, לא?

"הוידיאו קפץ / עצר. אחר כך המשיך. התמונה הבאה הייתה בחדר אמבטיה. די חשוך. מקור האור בא מצד שמאל של המסגרת. מקדימה היה קיר צהוב-חום. חלון אטום. בלי קול. לפתע אישה צעירה באמצע הפריים. לובשת טי-שירט לבן שמסתיר את צווארה. עם שרוולים לבנים. האישה רועדת מזעם. עיניה רושפות. רטובה כולה. במרכז הפריים. עוד מעט תחבוט במה / מי שלפניה.

היא עוצרת.

המבט שלה הופך לפתע מכועס לנפחד. עיניה מתרחבות באימה. מישהו, כנראה זה שהחזיק במצלמה, מניף אקדח קטן בצד ימין של הפריים ולוחץ על ההדק. הכדור הולם בחזה האישה. היא מסתובבת. לא נופלת. היא מביטה למטה בפריחה האדומה. מחליקה על הקיר שמאחור, הדם שלה צובע את האריחים במטח ארגמן בהיר. לאט היא נופלת לאמבטיה. המצלמה מתקרבת לפנים שלה. הם תחת המים המאדימים".

כמי שמאמין שכתיבה על רוק צריכה להזכיר בית זונות שקירות החדרים שלו מכוסים בציורים של ג'קסון פולוק, אני משתדל לצעוד ברחובות אורות אדומים. לפעמים מגרשים אותי. לפעמים מכים. אבל אני משתדל. השתדלו / שדלו גם אתם.

סגור לתגובות.