יש בו נס

"אהיה הראי שלך. אשקף את מי שאתה" – לו ריד

ברדיו מקומי אחד שאלו אותי למה אני מצרף משפטים / כותב. בתור תשובה קראתי בקול שורה מספר מתח של יו נסבו. סופר מתח נורבגי. תשעה מספריו תורגמו לעברית. השורה מתוך "רוח רפאים" הספר האחרון שלו שתורגם: "הצורך לעשות משהו, כהסחת דעת או כמחווה של נחמה".

לנסבו המון מעריצים ששמים יד על כל ספר שלו והמון מתעבים. לא קשה לתעב אותו. מקנאים בו. הוא צעיר, חתיך, מיליונר, ויודע לכתוב. כתיבה שלו היא הרבה יותר ממקצוענות. בקריאה מרושלת נדמה שיש בנסבו יהירות, כאילו שמתחת לכל שורה מסתתרות הכרזות. "אי אפשר להפסיק לקרוא ספר שלי". "כל מה שלא ראוי להעלות את מפלס המתח בספרי אני זורק החוצה". מזכיר את קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב: "כל יתר הקבוצות מגמגמות לידנו. אנחנו האלופים". אבל יש בספרים שלו רחמים. מסוג אחר מאשר בספריו של הנינג מנקל, סופר מתח שוודי, שמינון העומק שלו נדיר. כמעט בכל פרק של מנקל תיפול על לחייכם דמעה. דמעת צער, רחמים, פחד מזקנה שמתקרבת, ממוות. נסבו הוא לא גדול סופרי המתח הצפון אירופאים, אבל הוא לא תעשיין מילים סתמי. אני חש שספרו הישן יותר "איש השלג" גאוני. דמיון ועומק יותר ממסעירים. גם בגאונות יש דרגות. למשל, לפסנתרן הקלאסי דניאל ברנבויים ביצועים גאוניים לסונטות לפסנתר של שוברט. אבל ביצועים של ארתורו בנדטי מיכלאנג'לי – גאוניים פלוס. הנגינה של מיכלאנג'לי מזכירה לי את הרגעים בנעוריי כשרכשתי את קלטת סרט הפורנו "גרון עמוק", חזרתי לביתי שמח וטוב לב, הכנסתי את הקלטת ולתדהמתי במקום דפוקי-דפוקי ראיתי שני סרטים מ"נשיונל גיאוגרפיק" על הקוטב הצפוני ויער עבות בדרום אמריקה. זה היה נפלא. קר, רחוק. הזין לא עמד לי. הנשמה עמדה לי. וזה היה חשוב יותר.

מוצדק להיסחף בקשר לנסבו. יש בו נס. הנגינה של מיכלאנג'לי היא נס.

משהו מציק לנסבו. הוא הרבה יותר מאשר מיליונר שוויצר. מה מציק לו? מה הדבר שבאמת חשוב לנסבו לומר? למשל פיתחו את "רוח רפאים" וקראו את העומק האמיתי שבמבט הכי רציני בכתיבתו. השקפת חיים (מוות) נואשת:

"עורה היה כל כך דק ושקוף עד שניתן היה לראות בעדו את רשת כלי הדם העדינה ברקתה. היא הזכירה לו את עכברי המעבדה הקירחים בניסויים לחקר מחלת הסרטן".

"חולדה היא לא יצור רע או טוב, היא פשוט עושה את מה שחולדות חייבות לעשות".

"לכי לך, אני חייב להמשיך הלאה, אמר הארי.
-'לאן?'
השתררה דממה של שניה, כשהתחוור לשניהם שאין לו שום תשובה מתקבלת על הדעת לשאלה שלה".
(תרגום מעולה של רות שפירא)

אני כבר מחכה לאלפי טלפונים ממכם: "הרי הבלוג שלך הוא על מוזיקה, מה אתה מעסיק אותנו בענייני ספרים?"

ובכן, הרגע הרוקנרולי המרגש ביותר שחוויתי בשנה פלוס האחרונה קרה בהופעה השניה בארץ של "סייקיק טי.וי". לפני ההופעה אנשים שתו, דיברו, סימסו וכו'. אבל בפינה ישב אבי פיטשון מעיתון "הארץ" ו… קרא ספר. כן. למצוא מישהו שקורא ספר בהופעת רוק. כמעט בכיתי מהתרגשות. אני לא יודע אם זה היה ספר של צ'כוב, אבל בטוח שזה לא היה המצע של מירי רגב. קדימה פיטשון תראה להם.

רבותיי, זהו. לא אעשה את העבודה במקומכם. שווה שתוציאו 98 שקלים ותקנו את הספר של נסבו. הבאתי לכם ראי, מסמר ופטיש. תלו את הראי. התקרבו. עוד יותר. אתם רואים רוח רפאים?

סגור לתגובות.