זו הנקודה

אנשים בריאים: אל תקראו את הפוסט הזה.
הוא מוקדש לחולים כמוני ב-OCD. קצת נוגע ב"Death Metal".

דברים זזים במוח של קובי. הקשר הנוכחי שקשור ל-OCD ("חזרת כפייה") אצלו: אי יכולת, שבאה והולכת לכתוב משפטים שנגמרים בצליל פתוח. לדוגמא: משגע אותו להדפיס שורה כמו: "השמש כבר זורחת. יצאתי החוצה וכיסתה אותי זיעה". המילה "זיעה" נגמרת בהברה פתוחה: "עהההה". או שורה כמו: "השמש כבר זורחת. זיעה נוטפת ממני". גם הצליל "נייייי" מפריע לי. אבל שורה כמו "השמש כבר זורחת. זיעה זולגת" היא מושלמת.
צליל האות "ת" סגור. קצר.

הרופא שלי אומר שהסיבה היא פחד. קובי פוחד ממקומות (צלילים) פתוחים כי הוא פוחד מהמציאות. המציאות היא תמיד פתוחה. הכל יכול לקרות. היות וקובי תמיד מחכה לאסון, ובמציאות הכל יכול לקרות – גם אסונות – קובי מעדיף לברוח מהמציאות. אל חדרים סגורים. אל בתי כלא מסוגים שונים.

מישהו כתב: "קובי הוא בחורה יפה מאוד, גובהה מטר שמונים, אבל ללא הרף סמארק נוזל מאפה. הסמארק הוא הכתיבה שלו".

אני אוהב את המשפט הזה. למה? כי לפחות הוא רומז שאיזשהו סדק / פתח נותר בקובי. סדק / חור דרכו כל הדרעק שבו יוצא החוצה. לאט. אבל יוצא. משהו משתחרר.
יש סיכוי.
יש עתיד.

אז לאיזו מוזיקה להדביק את הקטע הזה? הרי זה בלוג על מוזיקה. כלומר, אם לכתוב משפט שנגמר בצליל סגור: "הרי מוזיקה צריכה לשלוט פה בבלוג".
אדביק לזה את השיר "Breeding the Spawn" מתוך אלבום ישן בעל אותו שם משנות התשעים של להקת ה-Death Metal האמריקאית "Suffocation". על סגנון הרוק הכבד הקרוי Death Metal אספר פעם אחרת. חפשו את השיר ברשת. איך הוא נשמע? תארו את ביבי נתניהו נועל עצמו באמבטיה ומול הראי שואג בקול ניחר מסיגרים מה הוא חושב באמת על חבר כנסת לשעבר בני בגין. שומרי ראשו של ביבי נבהלים, הולמים ברעש בדלת, אחד מהם פורץ אותה בבעיטה. השיר הזה של "Suffocation" הוא שיר ללא נקודות. זהו שיר עם פסיקים, הזמר (בתמונה למטה, הבחור הבלונדי) מושך ומושך הבהרות, המתופף והבסיסט לא עוצרים והגיטריסטים… ובכן, גם הם ללא סטופים, ואם סולו גיטרה (יש כזה?) נפסק, נדמה שזה בגלל שמישהו גנב את הגיטרה מהגיטריסט כשזה, מרוב נגינה ספידית, צימח כנפיים במקום אצבעות. או משהו כזה.

מוזיקה כזאת, חסרת נקודות והברות סגורות, יכולה לעזור לפגועי OCD.

אם לסכם: בשנות העשרה שלי, בגנים חשוכים, עסקתי בסימני פישוק. כעת אני עוסק בסימני פיסוק.
–

רותם

הלו רותם אור (טוטמו). אני מאוד אוהב את המוזיקה שלך. את המכתב הזה יפתחו כנראה בדרך אליך. אני חושב שהשב"כ פותח את המכתבים שלי. שיפתחו. אולי הם ילמדו משהו שיהפוך את עולמם. לפני שנים פתאום התחשק לי להרוג ציפורים. השגתי רובה טוטו והתחלתי להרוג. אחרי כמה זמן התחלתי לשאול את עצמי "למה?". התחלתי לקרוא ספרים, לצייר, לצרף משפטים ("לכתוב"). כמעט בסוף הבנתי שאם אמשיך לקרוא, לצייר, וכו', מהר מאוד אכוון את הרובה לראשי ורגלי יישארו קבורות באדמה. שאמשיך להתעלם מהעובדה שיש לי כנפיים. היות ואני לא לי אוסוולד, שרצח את הנשיא קנדי, ריסקתי את הרובה (כלומר את המשפטים בכתיבה שלי), פיזרתי לכל הרוחות את הכדורים (כלומר את הספרייה והפנזינים שלי). בספטמבר יתחיל לרדת גשם. אטוס עם חבריי הציפורים לארץ רחוקה וחמה. אין גבול שיעצור אותנו. לא יהיו בני אדם שיבינו את השירה שלנו.
–