רותם

הלו רותם אור (טוטמו). אני מאוד אוהב את המוזיקה שלך. את המכתב הזה יפתחו כנראה בדרך אליך. אני חושב שהשב"כ פותח את המכתבים שלי. שיפתחו. אולי הם ילמדו משהו שיהפוך את עולמם. לפני שנים פתאום התחשק לי להרוג ציפורים. השגתי רובה טוטו והתחלתי להרוג. אחרי כמה זמן התחלתי לשאול את עצמי "למה?". התחלתי לקרוא ספרים, לצייר, לצרף משפטים ("לכתוב"). כמעט בסוף הבנתי שאם אמשיך לקרוא, לצייר, וכו', מהר מאוד אכוון את הרובה לראשי ורגלי יישארו קבורות באדמה. שאמשיך להתעלם מהעובדה שיש לי כנפיים. היות ואני לא לי אוסוולד, שרצח את הנשיא קנדי, ריסקתי את הרובה (כלומר את המשפטים בכתיבה שלי), פיזרתי לכל הרוחות את הכדורים (כלומר את הספרייה והפנזינים שלי). בספטמבר יתחיל לרדת גשם. אטוס עם חבריי הציפורים לארץ רחוקה וחמה. אין גבול שיעצור אותנו. לא יהיו בני אדם שיבינו את השירה שלנו.

סגור לתגובות.