קסנאקיס

לא חושב שזה יהיה ברור. אבל ההיגיון התעקם לי כבר בשנות העשרה. אחד החזיונות שלי כיווץ את מה שמקובל לתפוס כ"זמן" לנקודה אחת. פחות משניה אחת. לדבר שהוא לא הווה, לא עתיד, לא עבר. כלומר מה שקורה לנו כעת כבר קרה בעבר ויקרה בעתיד. אנחנו חושבים / מרגישים שהיינו בני שש / עשר / עשרים / שלושים / ארבעים וכו', אבל בעצם הכל קרה / קורה / יקרה. במיקרו שניה אחת. קשה "לתפוס" את זה, זו נראית מחשבה מוטעית. אבל אם תצליחו (אפשר להגיע ל"תפיסה" כזו) לצאת מעצמכם, להסתכל מבחוץ על עצמכם, תוכלו (זו התנסות מרתקת) "להבין" שהמפץ הגדול הצליח (זו הצלחה מתסכלת) לברוא את את "הזמן" האופקי. את "אני זוכר שבגיל ארבע… אני זוכר שבגיל שבע עשרה הצעתי בפעם הראשונה למישהי…" וכו'. נסו לבטל את הזמן. להתעלות מעליו. ללמוד היסטוריה שכל מה, לדוגמא, שקרה / ויקרה בארץ הזו קורה בדיוק בשניה הזו.

הצלחתם? או שעדיין אתם תקועים בתפיסת הזמן האופקית שלכם?

איש אחד, שקית שקופה בידו, דרכה אני רואה שהוא נושא מאכלים… אני מעריך שהוא בן חמישים ומשהו (בעצם הוא נולד כעת וגם מגיע עכשיו לגיל מאה ועשרים) נכנס לבית קפה בו אני יושב (כלומר ישבתי ואשב) מסתכל ימין ושמאל, ויוצא מהקפה. לא. בעצם הוא מתיישב ליד שולחן ומתחיל למלא טופס הימורים.

השמש שקעה. כוכבים למעלה. אוררררר. אני מביט בכמה מהם. אני מאמין שאנחנו לא לבד ביקום. מאז נעוריי הייתי זר-חי, זה שהחיים שלו הפוכים מהסדר הנכון, הארצי… ראיתם פעם חיזר? צלחת מעופפת? פה אני משתדל לתאר לכם את המוסיקה של המלחין היווני אוונגרדי שאני מעריץ – יאניס קסנאקיס. בתצלום למטה. חצי פניו הושחתו מפגיעת פגז. לפני שנים הרצה בפני סקרני מוסיקה ישראליים במוזיאון תל אביב על המוסיקה ה"בין-כוכבית" שלו. היה לי את הכבוד להיות שם. אז וכעת. פירק לגורמים יצירה שלו. הוא נעזר בדיאגראמות מתמטיות ששירטט על לוח. חפשו אותם ביו- טיוב. הוא מת בגיל 79 ב-2001.

בדיוק בשניה הזאת.
היקום שתראו במצפה כוכבים
פעם / ראשונה
מחר
המפץ הגדול
זמן
כוכב
מתמטיקה גבוהה
זה לא הימור
למעלה שקוף
זר חי
להבין

דיסקים שלו תמצאו במחסן המוסיקה הקלאסית בחנות "דיסק סנטר" בתל-אביב. אפשר להזמין אותם שם.
אבל מי המלאכית שקנתה / קונה / תקנה לי סרגל עקום?

סגור לתגובות.