רועי חסן, אחריך

(אלבום חדש ל"Refuse to Die" – "התאבדות כהצהרה פוליטית".)

לא מסתדר לי כשאני צריך לכבס דברים. גם בגדים עליונים ותחתונים. מארי פרהיה, פסנתרן קלאסי, כשמנגן את הנדל אני יודע שהאל קיים. כלומר אלוהים. בחוף מאוד קר. שלושה זקנים לא רחוק ממני מתעמלים. התעמלות בדרגה גבוהה היא תפילה בלי מילים. לבושים רק בגד ים. אני קם. לא טורח לכסות בחול את מה שהקאתי. ככל כשאני מקשיב יותר לבטהובן / אני פחות מאונן. (אוף, איזה חרוז כושל). מעט צדפים, הרבה קליפות בננה ושרידי חלומות מכסים את החוף.

שש שנים אני מנסה להוריד את הקוף מהכתף שלי. אבא חלם שלבן היחיד שלו יהיו פלאפלים על הכתף. שאהיה רופא, עורך דין, טייס או סתם טורף. לא ילד בן 50 שיש לו כנפיים משקיות ניילון. ובעזרתן הוא מרחף.

לפעמים כשאני עושה / כותב מוזיקה, כל הגוף שלי נמחק ואני שוכח את תעודת השוטה על הגבעה שבארנק. מרחף מעל תל אביב וערים אחרות. רואה מה שאתם מסרבים לראות. את האי אכפתיות שלכם. האגואיזם. איך אתם מוכרים את עצמכם. מגיל 0 אתם משדרים לילדים שלכם שמה שחשוב זה רק להיות עשירים ומפורסמים. שליתר הדברים תדאג המדינה. ואם היא לא דואגת זו בעיה שלה. העיקר שתוכלו כל ערב לביתכם לשוב לפני האוכל לזייף תפילה. לראות את הזבל שהטלוויזיה משפיכה עליכם ואיקס פעמים בשנה. לעשות על האש באיזה פארק. לחזור הביתה להזדיין ולישון ולמחרת לקום וחוזר חלילה לאורח החיים העקום.

מה זה חג בשביל יהודים? הגויים ניסו להרוג את היהודים ונכשלו, אז קדימה אוכל. יפה תביאי פיתות, שתייה וקבבים. דוד ויעקב תקנו גחלים. הביוב שבתוככם נשפך בכמויות. עוד ועוד ממלא וסותם את הרחובות. ראש עיר חדש? הרי זה נייר טואלט משומש. שרי ביטחון מתחלפים? הרי הריחות ממשיכים וגוברים. ראש ממשלה חדש? הרי זה לעג לרש.

אני מזמר את שיר השקיעה. אתם מתעקשים שטוב לחיות בעד ארצנו. ולמי שמעז לקרוע את הבלוף, אתם צועקים "מספיק! די!". אבל תקשיבו ל"Refuse to die". העיר נופלת לתוך חשכה אבל לא צריך פנס לחפש, כבר יאירו אותה עפיפונים עם אש. 666.

האתר של "רפיוז טו דיי": http://www.refusetodie.com

סגור לתגובות.