קדחת

1. לא רוצה למות פה. אני לא אוהב את הארץ הזו. את מזג האוויר. את ההתחככות של איש באיש. מילים כמו "אח שלי", "יקירי" מרתיעות אותי. כשמישהו פונה אלי "אח שלי" אני עונה: "לא ידעתי שאנחנו אחים. לא ראיתי אותך בהלוויה של אבא ואמא שלנו". אני לא סובל את החנפנות והדו-פרצופיות. המשוררת אגי משעול שמוציאה הרבה ספרים, יכולה לספר לכם איך כל משורר / ת שהיא פוגשת ברחוב אומר: "אגי, ברכותיי על ספרך החדש. הוא נפלא". ואגי, בחורה רגישה, יודעת שרק שלושה אחוז ממשוררי ישראל קראו במלואם יותר משלושה ספרים שלה. היתר רק הביטו בכריכה, עלעלו כדי לראות אם פרופסור ידוע כתב הקדמה לספר. הו החנפנות. הדו פרצופיות. הקנאה. המבקר מנחם בן אמר שהשפה הכי פופולארית בברנז'ה הספרותית היא לא עברית, אלא שפת החנפנות. אם תערכו רשימה של הסופרים החנפנים / דו-פרצופיים בישראל, תצטרכו יותר מארבע מחברות. ככל שהמשורר / סופר גרוע יותר, הוא חנפן יותר גדול.

לברוח מפה! אני מתכוון לגור באיסלנד, פינלנד או בצפון הרחוק בקנדה. ליד הקוטב הצפוני.

עניין אחר. בחצר אולפן טלוויזיה אחד, בהפסקת צילומי אחת מתוכניות גל אוחובסקי, פגשתי בעמוס עוז. הוא שאל אותי: "מה אתה מסתובב?". עניתי: "אני מחפש חתולים. אתה בטח מחפש משפטים יפים ומדויקים". עוז ענה: "אתה טועה. גם אני מחפש חתולים". עוז אהב מאוד חתולים. כמוני. וזה, לצערי, הדבר המשותף היחיד בינינו. חוץ מזה שגם אני, כמוהו, חתיך. לתימהוני הסתבר לי שלא מעט סופרות ומשוררות שונאות את עוז. הן סוגרות איתו חשבון. מתוסכלות מהעובדה שלעולם לא היה להן בן זוג חתיך, כוכב, ומפורסם כמוהו.

היי, חברות, קובי חופשי! בואו!

קדחת הן תבואנה.

מתאים להקשיב כעת לאלבומים הראשונים העצובים של ג'ניס איאן. הנה התירוץ להכניס את הפוסט הזה לבלוג מוזיקה.

2. בתצלום בסוף: טי-שירט חדשה שעשיתי. עקומה, תימהונית, חסרת היגיון. ייתכן שדבילית. "Der Blutharsch" (דם קרוש) כתוב עליה. להקה אוסטרית לא רגילה שטוענים ששייכת לימין הקיצון. חפשו אותה ברשת. אני עושה דברים מיותרים, אז הנה עוד אחד. הרופא שלי דווקא אומר: "זה מצוין. תמשיך כך". הוא מצטט פילוסוף גרמני: "ככל שהאומה שוקעת יותר בבוץ, כך גדל הסיכוי שיקום פוליטיקאי שימשוך לה בשיער וישלוף אותה מהביוב". ככל שאעשה יותר דברים מיותרים, כך גדל הסיכוי שיימאס לי ואמשוך את עצמי מהלילה ליום. מה, אתם באמת חושבים שאני רוצה להמשיך להקשיב למוסיקה ולקרוא ספרים? קדחת! כנראה שהשקיעה שלי לכיוון רוק מלוכלך וספרי מתח שוודים / נורבגים עמוסי שחיטות בעצם מאותתת לכיוון הפוך. ואתם? לא נמאס לכם להקשיב לאותה מוסיקה? אני כמעט בדרך לאיסלנד. לפינלנד. לצפון הקנדי. שם לשוטט באוזניים ועיניים טהורות. על ערים ועל גבעות ועל קרחונים טסה הרכבת. ואותך מכל הבחורים אותך אני אוהבת.
–

צעיף של קריזי

כדי להילחם בOCD כשהכדורים נכשלים הרופא מדגיש שוב ושוב שדווקא עלי לעשות מה שאני פוחד / לא מסוגל לעשות. לתלות תמונות בצד ימין של הקיר בחדרי ולא בצד שמאל. לפזר בלא סדר עפרונות ועטים על השולחן. להשליך בלא סדר לתוך המקרר שלי פחיות משקה. את ספר התורה בבית הכנסת בשכונה שלי – כבר שלוש שנים לא נכנסתי אליו. זה חשוב, כי אני מסוגל לקרוא מחשבות כשאני מביט בעיני אנשים ומה שאני קולט כשחושבים אלה ששם, עטופים בטליתות וכיפות על ראשם ונעים קדימה ומתיישרים – תחשכנה העיניים מלחשוב. יהודים! לא פלא שהילדים הקטנים של המתפללים בורחים החוצה. החוצה! היום משחקת קבוצת הכדורגל האיטלקית שאני אוהד – לאציו – עם גנואה. השנה, לפחות בינתיים, לאציו מתדרדרת בטבלה. בהופעה האחרונה של "דת' אין ג'ון", כשדגלאס פירס, הלא הוא הלהקה, ראה אותי עם צעיף של לאציו סביב צווארי הוא אמר: "תזהר. אם יראו אותך עם צעיף של לאציו יגידו שאתה נאצי".

פורצה (קדימה) לאציו!
פנימה!

יש לי סימפטיה לאנשים שעוזבים את הבית שלהם. לפעמים אני עומד מחוץ לבית הכנסת, מחכה שתפילה תיגמר וכשאנשים יוצאים ממנו אני מברך אותם ב"ברוכים היוצאים". אני יודע שאני על העוקם בכמה דברים. אולי משום כך אני ביד שמאל (אני שמאלי) מחפש ספרי מתח שיהיו שונים מהשטנץ של תשעים ותשעה אחוז מספרי המתח וביד ימין אוסף ספרי מתח של האנגלי ג'ון קריזי (Creasey). קריזי (1908-1973) שייך לחוג העתיק של סופרי מתח. אלה שכתבו ספרים פשוטים, לא בזבזו זמן וזמן הקוראים בבניית דמויות תלת מימדיות, במבט מעמיק ב"מצבו של האדם" וכו'. זה הקסם בהם. ממש אנטי תזה לכתיבה של הנינג מנקל וג'יימס אלרוי. זה התירוץ לספר את זה פה בבלוג שהשירים היחידים של הביטלס שאני אוהב הם משני האלבומים הראשונים שלהם. קריזי כתב יותר משש מאות ספרים. שמונים מיליון מספריו נמכרו. ולחשוב שהאיש קיבל 743 דחיות מהוצאות ספרים כשבתחילת דרכו הציע להם את הסחורה שלו. כ40 מספריו תורגמו לעברית בשנות השישים והשבעים במאה שעברה. סימן שקנו אותם! שקראו אותם! שחיכו להם!

"כדורגל הוא משחק פשוט" אמר מאמן הכדורגל האגדי הישראלי עמנואל שפר. "תבעטו בכדור קדימה לכיוון שחקן של הקבוצה שלכם שכמה פחות יכדרר וכמה שיותר יבעט לשער היריב". לאוהדי לאציו (חפשו "לאציו אוהדים" ברשת) יש שיר כזה: "על האש על האש / לא נסתפק במה שיש / בוא יבוא הניצחון / שנפיל את השילטון". באיטלקית זה נשמע קשוח יותר.

איפה תוכלו להשיג את ספרי קריזי בעברית? רק בחנויות יד שניה. הם מאוד ישנים. אל תשכחו מה אמר ווילאם בורוז: "אולי העולם בו אנחנו חיים הוא לא הסימפטי מבין העולמות, אבל בטוח שהוא אחד מהיותר פשוטים". תזכירו לכם את זה כשתהיה הפסקת חשמל.
–